אחד השינויים הגדולים שאני מרגיש עת עצמי מאז שהפכתי להיות שולט ביחסי ddlg וזאת לאחר כעשור שהייתי שולט ביחסי אדון-שפחה, שהשליטה הנוכחית שלי מביאה לידי ביטוי הרבה שליטה מהבטן.
בעבר, בהיותי שולט ביחסי אדון-שפחה, נדרשתי לשלוט מהראש. הרבה תוכניות ותוכניות חלופיות לתגובות של השפחה.
כיום, כשאני שולט ביחסי ddlg על ליטלית מדהימה ומתוקה, איכשהו הליטלית המתוקה שלי מצליחה להוציא ממני שליטה מהבטן. שליטה מהבטן לא במובן של שליטה "בלי לחשוב", אלא שליטה שהמחשבות שלי והתוכניות שלי בשליטה מגיעות מהבטן - מהמקום שבו הלב נמצא יותר קרוב מאשר המח.
אני מרגיש שאני באמת דואג לה, אני חושב הרבה מאד על הצ׳ופרים שמגיעים לה, וזה לא פחות, ואולי הרבה יותר, מאשר המחשבות שיש לי על הצורך לחנך אותה ולעצב אותה להיות מותאמת לי כשולט. במקביל אני מרגיש ממנה אהבה והתמסרות שלא הרגשתי בעבר עם הנשלטות שהיו לי ביחסי אדון-שפחה. משהו בתקשורת של אבא-ילדה מהווה בשבילי את השלמת אותו רכיב פאזל חסר. משהו שבאמת השתוקקתי לו - במוסע או שלא במודע, מהרגע שנכנסתי לעולם הבדסמ.
זה נכון שזה לא מפחית בכהוא זה את הצורך לשמור על מחשבה קפדנית בחינוך שלה - שמטבע הדברים הקפדנות הזו מגיעה מהשכל, אבל איכשהו זה מרגיש לי ממש שונה לחלוטין. בתחושה שלי - שנובעת גם משיחות משותפות, נראה שכיום הליטלית שלי יכולה להיות יותר "רגועה" כי היא יודעת שיש לה מישהו שהיא יכולה לסמוך עליו, והוא גם בעל היכרות ניסיון וידע של שנים רבות בתחום השליטה והמשמעת הקפדנית שיש גם בין אדון לשפחה.
מאד מעניין אותי איך המסע הזה ימשיך להתפתח, עד כמה זה יחזיק מעמד (עד עכשיו זה נראה יציב), עד כמה נחזיק מעמד מול האתגרים שעוד יגיעו, אבל עצם התחושה השונה שיש אצלי בלב עכשיו, זה כבר משהו שעושה לי טוב על הלב והיה שווה את הרצון שלי לשנות את עצמי .
אם אהבתם תנו לייק, אם יש לכם מה לומר תגיבו, אני קורא את הכל.