בהמשך לפוסט מאתמול אז מילה לסיום על פרידות.
אני כותב את זה אחרי שבת של מחשבות. שבת שחשבתי הרבה על הפרידה האחרונה. שמחתי שבסיום השבת פתחתי את הפון וראיתי שקיבלתי הרבה חיזוקים מחברים/חברות שכתבו לי - הן בפרטי והן בטלגרם (אלו שמכירים אותי ובחרו לעודד, ובהזדמנות זו תודה לכולם.ן).
הדברים שרציתי לשתף מהמחשבות שהיו לי, ושהתחדדו יותר לאחר קריאת התגובות, זה שכולנו מכירים ויודעים עד כמה חשוב שכל הנפרדים/הנפרדות למיניהם יזכרו כלל חשוב.
***פרידה בדסמית היא פרידה מיוחדת והיא צריכה להיעשות בצורה מכובדת יותר מפרידה ונילית***.
הדברים האלו אמורים בקל וחומר בן בנו של קל וחומר, כלפי אלו שנפרדים והם משתייכים למגזר החרדי.
ברור לי שאם הפרידה האחרונה הייתה נעשית בצורה נכונה ההתחושות שלי היו הרבה פחות מאכזבות אם הייתה שיחת פרידה מכובדת.
ברור לי שאם הפרידה האחרונה הייתה נעשית בצורה נכונה הייתי כעת בלי טינה.
ברור לי שאם הפרידה האחרונה הייתה נעשית בצורה נכונה הרי שלמרות החששות הטבעיים של הפרטנרית גם היא עצמה הייתה יוצאת עם יותר ביטחון בסגירה של הקשר ולא נשארת עם צל צילו של חשש בלב שלה.
ככל שהפרידה הייתה נובעת מחשש כלשהו והייתה מתנהלת בצורה מכובדת ברור לי שזה היה לתועלת של שנינו.
האפשרות לסגירה שתסיים את הקשר - גם אם הוא קשר ראשוני בלבד היא חשובה מאד. כולנו התנסינו בחוויה של התחלת קשר ויודעים כמה רגשות מתלווים ליצירת אותה התחלה.
כל מי שמכיר/ה אותי כאן יודע שאני לעולם לא יעשה רע על הלב למישהי או מישהו שאני לא מתאים להם.
אבל גם אם אני לא אעשה כלום, בחייאת... יש דרך לסיים קשר.
הדרך צריכה להיות מכובדת.
בעיניי "מכובדת" זה אומר דבר ראשון שמי שביודעין נכנסה לקשר עם אדון/שולט/דאדי ובוודאי ככל שמדובר בשני צדדים שהם מהמגזר החרדי, כדאי רגע **לפני** שנכנסים לקשר כזה, להיות מודעים לכך שגם אם צריכים להיפרד חשוב לעשות את זה ממש ממש יפה.
בייחוד נוכח האופי והסיכון שמתלווה לתקשורת בין שני פרטנרים ששייכים לאותו מגזר קטן.
האם זו דרישה כל כך קשה??!