המגזר שלי הוא גם הקללה שלי.
במגזר החרדי יש המון אפשרויות. אפשרויות להישלט ואפשרויות לשלוט. כן... בתוך המגזר עצמו יש המון צורות שבהן יכולים להיעשות דברים שאפילו ותיקי הכלוב עדיין לא חוו.
השליטה היפה מכל - השליטה המנטאלית, היא עצומה בכוחה ככל שמדובר על בני ובנות המגזר החרדי.
אבל, לעיתים, ההשתייכות למגזר החרדי היא קללה בפני עצמה. כך הוא האסון של המגזר, אסון שאם נפלת בו בצד הלא נכון אתה שרוף.
במגזר החרדי יש יותר את ההרגשה שכולם מכירים את כולם (למרות שזה לא בהכרח נכון), והחשש הוא הרבה יותר גדול מאשר סתם שני אנשים שגרים בעיר כלשהי בארץ.
כך גם ההתמודדויות מול בני ובנות המגזר החרדי, הן התמודדויות שונות מאשר אחרים. התמודדויות הרבה יותר מורכבות ודורשות הרבה יותר יצירתיות. בייחוד אם הגבר הוא זה ששולט על האישה.
אז מה שרציתי לספר היום קשור למקרה שקרה לי לאחרונה ממש (מה זה לאחרונה, היום).
הסיפור הוא על נשלטת שהכרתי והקשר בינינו התחיל בצורה מדהימה. מהר מאד היא החלה להיכנס "לעניין" ובאמת שהייתה נשלטת למופת.
אבל, כל זה היה בדיוק בדיוק בדיוק עד הרגע שבו היא גילתה ששנינו יוצאים מאותה קהילה ספציפית שבתוך המגזר החרדי.
תבינו, היא כיום כבר לא קשורה לקהילה.
אנחנו לא גרים באותה עיר,
אנחנו רחוקים מרחק מזרח ממערב בכל מה שנוגע לחיי אותה קהילה כקהילה.
אבל בשבילה זה היה תמרור עצור.
תמרור עצור בוהק.
בתחילה היא לא הבינה מה המשמעות של דיסקרטיות, היא לא הבינה מה המשמעות של להיות עצמאית גם כשהיא בתוך קהילה, היא לא הבינה מה היכולות שיש לסשן מנטאלי לעשות בלי קשר לפגישה פיזית.
היא ביקשה לדעת מה דעתי איך להמשיך מכאן. הסברתי לה והבהרתי לה את המחוייבות של שנינו לדיסקרטיות וגם הוספתי ואמרתי לה שבלי קשר לכל מה שהיא תחליט ברגע שהיא מרגישה לא בנח היא תמיד מוזמנת לעצור את הכל ומיד ניפרד כידידים ובעיקר נעשה את זה בצורה יפה.
אבל החשש הכריע אותה.
עזבו הכריע אותה...
הוא כל כך היה חזק ממנה, שאחרי שהיא אמרה לי שהיא מבינה וירד לה הפחד ואף הבהירה שהיא רוצה להמשיך, ברגע אחד ולפתע פתאום בלי כל התראה היא מחקה את כל ההתכתבויות שעשינו, ובלי לומר מילה פשוט נעלמה מתוך חיי הכלוב.
עזבו מחקה את ההתכתבות בינינו...
היא גם חסמה אותי בכלוב, שינתה את כל מה שהיה בינינו כאילו כלום לא היה, ולא הותירה זכר עמום מכל מה שהיה לנו יחד.
אין לתאר את גודל האכזבה.
אוייי האכזבה, חבל על כל ההשקעה בה שהלכה לפח. חבל על כל הלמידה של כל הדברים שעושים לה טוב וחבל עת כל הזמן שבו אני זה שהסברתי לה עד כמה חשוב שהיא תציב גבולות ומגבלות שאליהם אסור להתקרב.
את כל זה קשה למחוק מהלב למרות שככל הנראה קל למחוק מהכתב.
הרבה שעות שיחה והתכתבויות שהלכו לפח, ועל מה??? בסופו של דבר על כלום ועל שום דבר. הכל הלך לאבדון רק על בסיס השתייכות לקהילה ספציפית גדולה מתוך המגזר החרדי הענק...
אין לי באמת מה לומר. אין לי איך להסביר את גודל התסכול. אין דרך להבהיר את עוצמת הבלבול.
זהו, פרקתי.