|
|
|
סובב סביב עצמי וכלום לא סובב סביבי
אלא רק אני
מספר סיפורים
נתלה על גבי הכריכה שלהם
ובתפיסה ילדותית, כזו שלא עוזבת בעד שום הון בעולם
לא מרפה.
מתישהו
אקבל את האומץ הנכון
לקרוע את העמוד הראשון
ללעוס אותו ולירוק על העמוד האחרון
הרי זה אני כתבתי את כל זה, לא?
אין לי עוד
אוויר
יכול להיות שאלו החיים
אבל אם הם כאלו
אני מעדיף למות
הלחץ
הלוז
הצדקנות
היוהרה
האגו
רק אני נשאר
לבד
בתוך המעגל
שר בעיניים עצומות
מחכה לפיצוץ
ולאותו ניגון מתנגן
לא המילים העטופות
לא הרצון להתנחמד
לא המבוכה במבט
גם לא ההיגיון שמסתתר
לא באלפה לא בבאתה
אלא רק באורך הנשימה
זו המשתחררת מן סוף הסרעפת
לקצוות האף
אל תגידי
דמיונות אלו
גם לא רעשי רקע
אמנם רק פחות משלושים שנים עברו
מאז נפלה לי השן הראשונה
אבל בינה גברתי
עדיין נותרה
אז אנא ממך
בפעם הבאה
בין אם בנחמדות ובין אם בזימה
כבדי את רגשותיו של חול העוף
הריק והמרוקן
השורף והשרוף
כבדי אותם
כי כמו קערה מלאה בחלב
עלולים הם
להתהפך גם על חתולה צמאה
נסיתי
נסיתי להיות מובן
לעצמי, לעולם
במסע מדמם אל תוכי
ובהליכה עיוורת מאחרים
הלכתי כל כך רחוק
עד שהפכתי לא מובן
גם לעצמי.
מתישהו את תאהבי אותי?
בנקודה בה הכל קיים
לי לא חסר דבר
בשעה שאת שבעה
אין מקום לאכול
ובצימאון נפשות אפשר לשמוע
זרם מים חלש
מטפטף לי את הדעת
ברגעים בהם את אוהבת
אין לי צורך בשום דבר אחר
כזאתי שהכל נראה, נשמע ומרגיש מבוי סתום.
כל פינה, מבואה או מסדרון מרובי ידיים, פתאום מהדהדים את הבדידות ואת חוסר היכולת שלי להחליט. דומה יותר לעוף שנתפס ברשת, שובר כנפיים ושיניים כדי לצאת ממה שכלא את עצמו.
אז אולי הפעם, רק הפעם אנסה להשבר טוב יותר בין התקופות, בעיקר לעצמי ולא רק לפינות החשוכות.
מי ייתן ובתקופה הזו, הסמים דווקא כן יעבדו.
שבת של שלום
מכירים את זה שהשמיכה לא מצליחה לקום מעליכם? שהשעון מתחיל לצלל ולא עוצר, למרות שכבר ביקשתם? והגובה הטמפרטורה של המים, שתהיה מדויקת לפנים אחרי השינה? או את הקפה שנגמר מהר יותר מהסיגריה?
אז שאלו היו המאבקים שלנו היום
בוקר יום חמישי שהוא בוקר יום ראשון
אור שמש
בגשם של עצבות
מכסה
בדידות
ומפיג שרירים
לקרני השמש שלכם
אני משאיר עיניים סגורות
לרווחה עצומה
או לרווחת הנפש
וחולם
על הכי מתקרב
עונג מתרחק
וידיים שלא נגעו
