|
|
|
אינטימיות רחוקה
באנשים זרים
ממריצי חיים מזויפים
"תן לי קצת להרגיש, אל תשאל למה."
הכל בראש
אבל אני רוצה דרך העיניים
שהכל יטפטף לי בין האצבעות
"אל תגמור עכשיו, זה לא זמן לגחמות."
הנה
עוד רגע וארגיש
אהיה קיים
מעל מחוץ ובתוך הזמן
אהיה שולט, אהיה נשלט
אהיה מתחלף אהיה אחר
או סתם נדחף.
ולא את לא שקטה כמו ים
את סוערת ודורשת
חושפת ומסתתרת
כשלפרקים אני חסר אונים
אבל לך זה אף פעם
לא מפריע
כי את באה בגלים
לעת ערב מאחה בי שברים
ובבוקר מפרקת באין מפריע
הייתי יכול להיות רהיט דו גלגלי
הדום מתנועע
אבל לא כך רצית אותי.
ומי בכלל אשם?
אם לא אני
שהפכתי למזח נייד
שרוי במלח דמעות
וממתין לעוד גל
שיתנפץ לי
עלה לב
אני בא מסדק
מתפשט לאט בקיר
ציפורים, קפה נשפך, סוכר מתערבב
חלב מסיים.
נעליים, תכשיטים, חולצה ומכנס נסגרים.
שמש
אמצע יום
פקקים, זיעה מיובשת, שיחות חולין, קפה נבלע, אוכל וחם.
רק העיניים עוד נפוכות
מבכי שלא ירד
עד הלילה
ככל שהתחושה חדה יותר
ככה הכאב חלש יותר
איפה שכולם כותבים
אני מעדיף לירוק
טפו!
