סערה עדינה

שימי ליבך בידי

אני (שלך?)

את שלי!

וליבי כורע ומשתחווה 

חסוך מליבי חולשה ועלבון.

את כנותי אני מניחה מולו,

את חולשותיי.

אל חדרי ליבי מכניסה אותו,

שיבקר בחדריי.

מעניקה לו כוח ,

מעניקה לו עוצמה ,

וכבר בגדתי בליבי עבורו ,

מה עוד? מה.

היתי לו לנשלטת.

הוא היה לי לאדון.

אך יודעת אני דבר או שניים,

מרגישה אני שניים או דבר.

איך ברגע כמו אוויר אני ,

כמו מחר,

אף שמחכה אני על סף.

מקבלת פרורים.

ליבי אינו משחק .

בטרם אציתך בגפרורים.

שלא תבער כאש עצבים.