סערה עדינה

שולט רציני ונורמלי

שירצה להיות שולט וירטואלי

אחד כזה עם מוח והכל,

וגם עם טאקט

לא ביישן

ולא גס רוח

מישו שיודע להיות חבר 

ובעצמו בטוח.

אחד עם סבלנות

וניסיון,

לא ביקשתי כזה המון...

יש בנמצא?

שואלת בשביל חברה🥴

לפעמים הלב שלך בורח 

עוקד,

נעקד ,

ואת מזבח.

יש בך אש , עצים,

מערכה!

שימי לב שאת לא מעוכה.

מים

פעם אחת מים זרמו בשקט

בלי שאיש שמע אותם

פעם אחת אבן קיבלה אליה 

כל שמגיע.

פעם מים לא התנפצו

והגלים ידעו דום.

פעם רכות היתה חשובה 

והיום היא נאלמת.

זוג עיניים מחזיקות בהם -

במשחק הלבבות -

הלב שלך הוא טוב מידי.

את פוגשת נשמות והאל מגלגל אולי,

מה את יודעת על כאבים של אחרים?

מה את יודעת על חדרים אפלים?

את נפגעת כשהלב שלך מונח ,

זה לצלות לב מול האח.

אחח!

זר נכנס לחדר,

מתיישב בנוח כאילו קראו לו לבוא.

זר נכנס לחדר,

וזה החדר שלך ..

את מבולבלת.

מציעה לו כוס שתיה ומכבדת.

הוא רק זר שנכנס לי לחדר, לתדר ,לסדר.

את הולכת חוזרת והזר משחק.

לזרים אצלי בחדר יש אינטליגנציה

או אולי זה סתם התדר (שדר).

והזר מרים עוד רגל, על רגל.

הלב מתרחב עוד טיפה שיהיה לו נוח,

משהו בזר הזה מחליש בך את הכוח.

ואז את כלום.

סתם.

אוויר.

שימי ליבך בידי

אני (שלך?)

את שלי!

וליבי כורע ומשתחווה 

חסוך מליבי חולשה ועלבון.

את כנותי אני מניחה מולו,

את חולשותיי.

אל חדרי ליבי מכניסה אותו,

שיבקר בחדריי.

מעניקה לו כוח ,

מעניקה לו עוצמה ,

וכבר בגדתי בליבי עבורו ,

מה עוד? מה.

היתי לו לנשלטת.

הוא היה לי לאדון.

אך יודעת אני דבר או שניים,

מרגישה אני שניים או דבר.

איך ברגע כמו אוויר אני ,

כמו מחר,

אף שמחכה אני על סף.

מקבלת פרורים.

ליבי אינו משחק .

בטרם אציתך בגפרורים.

שלא תבער כאש עצבים.

מערבולות מערבולות  §§

סירות למזח נשברות \_/

גלים מתנפצים ~\~`~

יהלומי אור מתפזרים °.`•

אינסטינקטים של חיה בטבע -

פרטיזנית .

יש לך יצר הישרדות!

ומעולם לא נתת לתודעה למות.

את תוהה בתוך עצמך ותובנות נופלות אצלך בקול צליל מקרקש כמו אסימונים, זה מגרד באחורה של המוח. 

ואז יושב בתודעה, כמו ילד שתופס תמקום כי מי שישב ישב? זה שהלך, מקומו ברח.

נו למה את לא נבהלת? לאידעת יש בזה משהו מרגיע ... זה כאילו כל הכאבים מסתדרים לי בשורה עכשיו...

ציר זמן של כאב .

באמת אפשר לסדר כאב בציר?

כן.

וקורה גם ש...

לפעמים הכאב הוא ציר.

אמנם הוא לא "רק ציר" , הוא לא "כולהה ציר"

אבל הוא דרך , מעבר אל יצירה שהיא את.

את שומעת? מי שאת , הו איך טובה את.

נו ו?

כ

אב.

להרכיב אישה שבורה לפאזל שלם זה יכול לכאוב. 

כדי להרכיב משהו הוא אמור להיות שבור ומפורק.

היכולת הזו להיות כזו מפורקת אני חושבת שיש בה אומץ ותעצומות נפש..

ממ יש את הבכי הזה שאתה שומר בפנים המון שנים ודוחק לאיזו פינה כדי שתוכל להמשיך לנשום?

לא כי אתה לא רוצה לבכות...כי פשוט אי אפשר עכשיו. או שאפשר לבכות אבל לא הבכי ההוא...זה שאתה בוכה עד הסוף שלך...עד איפה שאתה נגמר...עד איפה שהנשימה מזדככת שוב מחדש ....

כמו ללעוס מסטיק מנטה ואז לשתות מים קרים?

כמו להיות ברייה שבאה לעולם ונבראת שוב מהתחלה אבל מאותם חלקים...

כמו מן תיקון כזה ...כמו מן גלגול כזה...

טוב זה מילים גבוהות.

לפעמים פשוט צריך שיום אחד אוזן אחת ולב אחד יהיו שם, ואז הבכי הזה...רועד ומבוייש..שחיכה עד הקצה. יוצא. הוא יוצא ואיתו נחשול החיים.

ואת נהיית חזקה...את חזקה יותר.

אישה שהיא פאזל , מפורק ושבור אבל כל-כך שלם.

יום הזיכרון,

ואתם יפי הבלורית והטוהר,

מהלכים בליבי,

מצווים אותי לזכור את שהייתם..

אבל השנה אי אפשר לשכוח.

גם לו רציתי..

אני זוכרת אותי בתיכון ..הימים האלו היו ימים מיוחדים עבורי, מאוד.

תמיד היתי עולה להופיע בטקסים, משחקת בהצגות, ושרה כסולנית המקהלה...

זה היה ממלא אותי.

המילים העתיקות נותנות לי כח, בקולות העתיקים אמצא מרפא,הם עוזרים לי לחיות עוזרים לי לצמוח לברוא עולם יותר יפה...

ואולי אליהם היתי בורחת בעצם?

לגעת ביום הזה זה לגעת בכאב חשוף של מדינה ועם שלם, זה להיות זו שצריכה לשיר את המילים בפני כולם ופתאום מרגישה מחנק בגרון והראש כבר לא שם....אני זוכרת את הרגע הזה... שכחתי את המילים. המילים שהיתי אמורה לשיר...

ומה יותר טבעי בעצם?

אני מתגעגעת, מתגעגעת לימי הזיכרון התמימים,

אל ימי הזיכרון המלאי תוכן ודרכי התמודדות לקרב את הכאב אל הלב , ולהתמלא בכוחות חיים צעירים, ימי הזיכרון בבית הספר..

אם היתי צריכה לשיר השנה,

היו לי מילים?

ואומר לך בדמייך חיי.

אני לא רגועה וגופי דורש את שלו.

אני מרגישה צורך עז להיות כבויה עד אחרי שהגוף יכנע.

שהגוף יכנע, ואולי גם ראשי..

שליבי יבקש להינמס להתמוסס מתוכני.

ואני צריכה את זה. עכשיו ובלי מילים יפות, צריכה עד כאב (ועם כאב) ..מאבדת עשתונות.

אני נופלת מסוחררת אל פרץ נשיותי הייצרית, הנשפכת, פעם ועוד פעם ועוד אחת אחרונה,

אני רועדת בנשימות כבדות, רכות,

רטובה ורגועה.

אז משתלט עליי מצפון שהיתי מושפלת וכלבה.

אני זקוקה לחום עכשיו זקוקה לאהבה.

אולי אני פשוט יותר מידי עייפה.

בכדי להיות שולט

שליטה ביד רמה

אתה צריך קודם

להיות שולט

ב-

עצמך.