מוחו של גבר

מצטער על האורך - אבל הייתי חייב לפרוק

המשך מעלליי בעיר הגדולה.
אתמול בערב ישבתי לי בבית ואחרי מבחן מאוד קשה השבוע ולחץ מטורף מהעבודה החלטתי שהיום צריך להתפרק. (ויום הולדת הייתה לי השבוע ועוד לא חגגתי- ותודה למי שידע/זכר כמו עגילים עגילים)
אז ככה, ישנתי צהריים, התקלחתי, התגלחתי אכלתי ארוחת ערב ראיתי קצת טלוויזיה ובשעה 23:00 התחלתי טלפונים. ואחרי שעה הבנתי שזה המצב:
1 – חבר במילואים
5- חברים רוצים להישאר בבית
2- חברים יוצאים עם בחורות לדייט.
2- חברים משחקים פלייסטיישן בבית
2 - ידידות ישנות
1- ידידה אמרה שנצא אבל לא חזרה
ושאר האנשים חסרי מזומנים ומעדיפים לקרוא עיתון או לחטט באף במקום לצאת.

בקיצור זה לא אני שהפכתי להיות צעיר, אבל כולם ממש נהיו זקנים וכבדים. (לנשואים אני אפילו לא מתקשר לשאול כי אז הם אומרים שאני לא בא לבקר או שרוצים שאני אקפוץ ומנסים לגרור אותי גם לשעמום הנוראי שבו הם נמצאים).

בקיצור את האור בקצה המנהרה ראיתי באמצעות ידידה ששלחה לי הודעה ששואלת איפה אני ואם שמרתי לה מקום.
חיוך של ילד מפגר מילא את פניי. וישר שלחתי לה בחזרה שאני בדרך לפאב XXXX (כאלו ברור שאני לא אכתוב??). הבחורה החזירה שהיא עוד 10 דק' שם.
כרגיל הזמנתי מונית , ולהפתעתי הגיע נהג מקסים, אחד כזה שלא מדבר. כ"כ שמחתי ונהניתי מהנסיעה אפילו לא ניסיתי ליזום שיחה והוא בשלו- שותק. הייתי מוכן לשלם לו כפול על הנסיעה.
הבנתי שאם היום מתחיל ככה אז הדברים מתחילים להסתדר מעולה (זהו שלא).

אהה נזכרתי – יש לי קטע כזה שאני מתלבט אם לצאת או לא – אז אני משחק 3 משחקים שונים במחשב כמו פריסל וכו'. (הבנתם את הרעיון) ואם אני מנצח או מסיים 2 מהם אז אני יוצא. ואתמול ניצחתי את כל השלושה למרות שהשלישי היה מיותר אבל בא לי !! וזה רק מעיד על סימן טוב.
בקיצור הכוכבים היו במקומם הנכון – מרקורי עם מאדים ונוגה. ורק חיכו שאני אגיע.

טוב, הגעתי לפאב- כרגיל בכניסה מאה אנשים (והשעה כבר 1:00). כולם מנסים לדחוף ולהיכנס.
ידידה שלי שולחת לי הודעה שהיא כבר בפנים ומפוצץ שם- אבל למי אכפת כבר הגעתי עד לפה אין סיכוי שאני חוזר הביתה.
מחכה דקה, באה הסלקטורית הקטנה עם העיניים הירוקות מחייכת לי ומצביעה עליי – "תכניסו לי אותו"
צועד מאושר לכיוון המחסום של הכניסה כאילו בחרו בי לאוסקר או לפרס מפעל חיים מכל האנשים בכניסה. ואני שומע ברקע "איך הוא נכנס? הוא הגיע אחרינו." נכון מטומטמים איך לא הבנתם שאם בשעה כזאת עדיין עושים לכם בעיות בכניסה אז תלכו למקום אחר או שתחזרו בסוף הערב מתוסכלים.
למדתי משהו בחיים שעם סלקטורית אין מה להתווכח – לא זה לא, אבל מה שבטוח זה שאם תמשיך ותתעקש אתה רק מבטיח שגם בפעם הבאה לא תכנס. והאבסורד הוא שזה ממש לא משנה מי אתה או מה אתה, אני כל הזמן נכנס ויש לי חבר שבד"כ לא מכניסים (והבחור חנון). ולפעמים אתה נופל על סלקטורית במחזור או אחת שרבה עם מישהו קודם והיא בקטע של פרינציפ אז אין מה להישאר – לך למקום אחר.

בכל מקרה, מסתכל לסלקטורית בעיניים היפות וחושב מה הייתי עושה לה בלילה גשום באיזה מרתף עינויים.
הפאב מפוצץ אנשים אני עולה לקומה השנייה כדי לאתר את ידידה שלי. ואני רואה כבר 2 גברים מסביבה מנסים להתחיל איתה.
היא קולטת אותי ומחייכת. אומרת לי לבוא., אני מגיע, הברמן שואל מה לשתות ואני מסמן לו ביד כבר את המראה של הכוסית. ההוא ישר קולט ומוזג לי ויסקי.
אני מסתכל על ידידה שלי ובוחן אותה. אני מבין שהבחורה במצב הזה היא כמו פצצת זמן מתקתקת.
לבושה במיני קצר חום בז' כזה. מגפיים שחורות גבוהות, חולצה שחורה כזאת פתוחה מכל הכיוונים.
השיער הבלונדיני שלה פזור. בקיצור הבחורה כוסית. ולא רק זה אני קולט שהיא באה עם שלוש חברות שלא מביישות אף תצוגת אופנה. אני מבין שהם באו במטרה אחת והיא להכיר וכמה שיותר.
אני מבין שמתאים לי ואין מצב שאני יוצא היום עם פרס ניחומים של נשיקה בלחי.
מתחיל לחלק את הערב לשלבים (ככה יותר קל לי להתמקד בכל שלב):
שלב ראשון – הזמנת צ'ייסרים לכל הבחורות.
שלב שני – ריקוד עם אחת מהם
שלב שלישי – לרקוד עם אחת אחרת ולדאוג שהם יסתכלו
ושלב רביעי – הכיבוש הסופי – ישיבה על הבאר ושיחה מצחיקה – ושאיפה למעבר לשיחה.
הדרך לבחורה מתחילה בלבלבל לה את המוח – היא מתחילה לצחוק. המוח נפתח ולאט לאט גם הרגליים.
זה התכנון לפחות. (ההבדל הקטן בין מה שאני רוצה שיקרה לבין מה שקורה)

בקיצור איפשהו בין שלב 2 ל-3 כבר הייתי מסטול. והנפילה החלה....
אני מתחיל עם אחת מהם והשנייה מסתכלת, עובר לשנייה והשלישית מחייכת, עובר גם אליה ואז אני מבין שעשיתי את טעות חיי. אסור להתחיל עם 3 בחורות באותו מקום שהם רואות אותי מתחיל עם מישהי אחרת ובטח כאשר מדובר בחברות.
איבדתי את הפוקוס. אני לא ממוקד!! ומתחיל לעשות טעויות של טירון.
הבנתי שאני צריך פסק זמן. לסדר את המחשבות. אני הולך לנוח על איזה משענת של ספה. פתאום מתיישבת לידי אחת.
אתם מכירים את זה שבמבט ראשון מישהי נראית סבירה ואחרי מבט שני אתם לאט לאט קולטים שהיא פצצה?
בקיצור הבחורה המתיישבת היא מהסוג הזה. אני מסתכל עליה, בוחן אותה. עיניים חומות, שיער שחור/חום, גומות חן כאלה מלאות. מראה ראשוני סתמי, ורק אז אני קולט שהבחורה פשוט מתוקה. מדהימה במתיקות שלה. היא לא כוסית על אבל יש בה מיוחד שממש מושך.
אני אומר: "התעייפת?"
היא עונה: "מפוצץ פה"
אני: "יום שישי את יודעת .. יש בעיר.." (השעה הייתה כבר אחרי 12 וכעקרון כבר יום שישי- אל תהיו כבדים הבנתם את הפואנטה).
היא (צוחקת): "נפגשים כל הלילה עד הבוקר הבא"
(עכשיו אני ממש מרגיש זקן – לשיר שירים שכאלו)
אני מחייך: "חכי ותראי"
אני מרים את היד: "נעים מאוד_____,."
היא עונה:"נעים מאוד ____"
( _____ זה לא באמת השם שלה וגם לא שלי )

שואלת אם המקום ככה בד"כ, עניתי לה שלא. בד"כ אפשר לנשום והיום ממש חנוק פה.
מבין שהבחורה לא מהסביבה. שואל אותה עם מי היא פה והיא עונה עם חברות.
שואל אם בא לה לבוא לפאב קרוב הרבה יותר נוח. מחייכת אליי עם הגומות המדליקות ואומרת לי שהיא צריכה לבדוק עם החברות.


והנה הנפילה:
אני מזמין לה צ'ייסר ושולח אותה לבדוק עם ה"חברות". היא חוזרת עם ואומרת שאין להן בעיה אבל לא עד מאוחר. (אמרנו עד הבוקר הבא לא???)
בקיצור אני יוצא ומחכה לה בחוץ והיא מגיעה עם ה"חברות" שכוללות:
2 בחורות מתוסכלות
וגבר (נהג תורן כנראה)
אוי ואבוי...
איך מהתחלה כ"כ תמימה הפכתי להיות בייביסיטר לתסכול הערב???
למה זה מגיע לי??
ומה הקטע הזה שתמיד נדחפת איזו חברה כונפה ומבאסת שמתסכלת את כולם.

עם החברות עוד אפשר להסתדר – נמצא פראייר, נצחק איתו ונכניס אחת מהם ישר לזרועותיו. נחלץ את השנייה ע"י מישהו מסטול. אבל מה לעזאזל אני עושה עם בחור??? מה אני אמצא לו??
הבחור נראה גרוע, גם ריח לא בשמיים. ממש עבודת גמר רק לשקם אותו – ולי אין את כל הלילה.
אני מרגיש בהישרדות, הבעיה היא שאני פה לבד ואפילו הקוקוסים נגמרו.

אני חושב מהר ומבין שברגע שכולם פה יהיו מסטולים האווירה תשתנה מהר מאוד והם יתחילו לרקוד ואני אשאר אתה לבד.
נכנסים לבר – אני אפילו לא מחכה לשבת וכבר מזמין 4 צ'ייסרים של בד אפל (תפוח חרא) וויסקי.
כבר עברה לי כל הסטלה. צריך למלא מטענים מחדש.
שותים ושותים, התוכנית רצה ודופקת הגבר התחיל לרקוד (תודות לתרופת הפלא – אלכוהול).
לשתי הבחורות הכרתי שניים שישבו לידנו, בקיצור כולם מרוצים – התוכנית דופקת וכנראה שרק היא.
כי אני מבין שלמיטה לא נגיע (בטח שלא עם הגבר) 

אבל אולי שווה להשקיע קדימה???? אני בחור אוהב סיכון ואני בד"כ משקיע בהשקעות עם סיכון גבוה (תשואה גבוה יותר) אבל במצב הזה רק שוקע ושוקע.

אני יושב איתה לבד – סוף סוף נטרלתי את כל ההפרעות וה"רעשים" החיצוניים.
יושבים, צוחקים, אני נוגע קצת – מחכה לתגובה, מקבל אישור וממשיך.
אומר לה משפט של ערסים (אין מה לעשות – זה עובד):
"את הולכת לנשק אותי היום או שאני אצטרך לשקר ליומן?"

הבחורה צוחקת ומתקרבת אליי לאוזן.
אני כבר מרגיש את הנשיקה, מרגיש את השפתיים הרכות האלו על שלי ונכנס לעולם של פנטזיה (זה סתם בשביל שתיהנו) - מרגיש איך היא קשורה אצלי במקלט מחכה שאני אענה אותה, אני חוזר מהעבודה, מוריד את הבגדים ומחליף ל"בגדי עבודה" נוחים יותר, מכין את המכשירים ושואל שאלות. תשובה נכונה מזכה בנשיקת נשיכה ותשובה לא נכונה מתוגמלת בעונש.
בכל מקרה אני יכול להמשיך ככה כל היום אז בוא נמשיך.

אז...אני מקבל את הסטירה שציפיתי לה בצורת משפט מטומטם-
"לא נעים ליד אנשים, וגם חברות שלי פה".

מה??? כאילו מה??? את מטומטמת??? לא נעים??? מה יקרה שאני ארצה לצבוט לך פיטמה?? או אולי להכניס לך מאחור??? הרי זה מעשה סדום!!! עוד לא התחלתי עם משימות של ללכת לעבודה בלי חזייה או תחתון. או אולי לשים לך מצבט למשך על היום בפטמה עם הפסקה של 10 דק' לכל שעה???

מה הקשר לנעים ??? הוא מת ביום שנולדתי. כולי כבר עצבים.
מה אני עושה עכשיו? אני כבר חרמן, מסטול, אימצתי לי פה בחורה עם שתי סתומות וקוקסינל. מה הלאה??

הבחורה מסיטה לי את היד וקמה לרקוד. מסתכלת עליי במבט של בוא אולי??
אני מתסכל עליה – רוקדת כמו סבתא בבית אבות.
הבחורה לא יודעת לזוז- אין קורדינציה בשיט. אין קצב, אין תנועה, קשה קשה.
בעולם מתוקן היו עוצרים אותה.

אני מבין שמפה לא תצמח לי הישועה. משלם את החשבון אומר שלום לכולם ויוצא. היא באה אחריי ואומרת שהיה לה כיף וחברות שלה מה זה נהנות (ממש מעניין לי ת'תחת).
ושאולי נפגש שוב. אז אני עונה לה שלא נראה לי כי רק עכשיו יצאתי מקשר ארוך ואני קצת מרוכז בעצמי ובלה בלה בלה.(הקשר הארוך היחיד שהיה לי בזמן האחרון זה עם החתולים בחצר).

אז היא לוקחת את הטלפון שלי מהיד ורושמת את המספר ואומרת: "תתקשר".(תחי התמימות לנצח נצחים)
אני מחייך והולך חוזר לפאב הקודם – לידידה. חושב לעצמי – כן ברור, בטוח שאני אתקשר, אם מנשיקה לא נעים לך אז.... זה טבוע בי, וכבר נמאס לי מהמצב שבחורות שאני צובט או נושך דופקות לי מבט של מורה. אני כזה. (סוטה מעט)

בקיצור חוזר לפאב – רואה את הידידה כבר מרוחה על מישהו. וחברה שלה מסטולה על הבר. מתיישב על הבר – סוף סוף יש מקום, מסתכל סביב ולא מוצא טיפת פוטנציאל.
החלטתי – אני עף לפאב אחר בעיר אחרת.

אומר שלום ועף. תופס מונית ונוסע, לפחות על נהגים טובים נפלתי היום – הגעתי לעוד אילם (נראה לי שיש כמה נהגי מוניות סוטים שקראו את מה שכתבתי פעם שעברה והפיקו לקחים).
בכל מקרה מגיע לפאב אחר שכבר חצי ריק. מת מרעב – מזמין לי טוסט הבית. בהתחלה הברמן אומר שהמטבח סגור אבל לאחר מעט שכנועים הוא נפתח מחדש.
מזמין לי שתייה בינתיים ובודק את הלך הרוחות בפאב. רואה איזו בחורה שיושבת לה לבד בצד ושולחת SMSים. שואל את הברמן עם מי היא נמצאת והוא עונה שלבד.
אני קם ומתיישב לידה. היא נראית לי קצת שרוטה. אבל כל קוץ במדבר פרח, יש חרמנות וצריך לפרוק אותה.
שואל אותה מה להזמין לה, מסרבת בהתחלה אבל אם את המטבח פתחו אז לה בטוח שאין סיכוי.

מזמין לה משקה ומרימים לחיים (ולמוות). אני שואל אותה עם מי היא (כאילו שאני לא יודע). והיא עונה שלבד.
מתחיל בשיחה ארוכה עם הבחורה שלאט לאט מתבררת כאינטליגנטית. אז ככה:
בחורה חמודה. חכמה, עצמאית. בינתיים הכול טוב.
מגיע הטוסט – אני רעב מת – מציע לה ביס והיא אומרת שלא (אני נרגע)
מסיים לאכול תוך שתי דק' וממשיך לשיחה. מבקש מהברמן איזה שיר. היא מתחילה לרקוד במקום (יחי ההבדל ממקודם). אני והיא כבר כמעט לבד בבר מציע לה לקום לרקוד והבחורה מסכימה. איזה כיף כבר 4 בבוקר אני והיא רוקדים בפאב לבד.

אמרתי לעצמי אולי מישהו למעלה רואה מה שקרה לי היום והחליט לצ'פר אותי, אבל... כנראה שלא.
סתם ניסיון נוסף להפיל אותי בפח. אני אומר לה שהיה לי ממש כיף לרקוד איתה ומאחר והמלצריות כבר מרימות בפאב כיסאות אז כדאי שאולי נפרוש להמשך לילה חם ורטוב עד הזריחה.
הבחורה מסתכלת עליי ומחייכת. והיא אומרת לי "תשמע, אתה מאוד חמוד ומצחיק ו.... אבל כבר מאוחר ואם נמשיך מפה אתה לא תעריך אותי וזה יהיה סתם, אם אתה רוצה קח טלפון ותזמין אותי ליציאה ראויה ומשם נמשיך- בקיצור תפגין רצינות". רצינות??? אני??? אולי בעבודה. אבל עכשיו?? בשעה כזאת?? זה לא חוקי להיות רציני עכשיו.
התייאשתי, אמרתי לה שאני ורצינות רחוקים שנות אור. ושהיה לי כיף, אם נפגש עוד פעם במצב נטול אלכוהול ולא כמו עכשיו אולי נמשיך. כבר השלמתי עם העובדה שהיום אני אחזור לחברי הטוב – המחשב ולכרית. ובבוקר נצפה ליום טוב יותר.
אני בטח אלך לקנות בגדים ומחר בלי קשר יש לי מסיבה של ידידה טובה אז אני מקווה שמחר יהיו התפתחויות שונות. בקיצור מוסר ההשכל מכל הערב (לפחות יצא משהו) - שמתחיל טוב וקל לך זה לא בהכרח מבטיח שהסוף יהיה דומה. והאמת שכבר תקופה לא הולך. יש לי דוד שתמיד אומר שני משפטים קבועים:
1. חמור אם תחתוך לו את האוזניים לא יהפוך לסוס.
2. ואם זה נראה כמו חרא, יש לזה ריח של חרא וצבע של חרא – זה חרא!!!

ככה שהחלטתי שאני כבר לא אצפה לטוב ולא אתאכזב. אני אשלים עם העובדה שכרגע תקופה מעצבנת.
היום בערב מסיבה עם תקווה לטוב ולפנטזיות שיתגשמו (חזרתי לסורי- לתקווה הנואשת- קשה להפנים לקחים)
בכל אופן שיהיה סופ"ש מהנה לכולם

הנה יום חדש
האלכוהול עבר לו
עברתי כבר הבוקר שיעור עם מרצה ציני ככה שהיום התחיל כבר בטוב (מת על ציניות בבוקר)
ועכשיו לעבודה - מקקוה לעמוד בטירוף של הפערים שנצברו בעקבות החופש שלי
שיהיה יום נפלא לכולם

ככה הכל התחיל בזה שהיה לי מבחן ממש קשה.
הבוחנות הזקנות כבר התחילו לריב איזה אחד על המיקום שלו ואותי זה כבר עצבן.
שאלות קשות, וכמה שניסיתי לדלות תשובות מהמרצה והמתרגל זה לא עבד.
יצאתי מהמבחן מבואס
ונזכרתי שיש לי חתונה עוד להשלים היום
ועוד לא ציינתי כמה אני שונא חתונות. ממש שונא.
אז בדרכי לחתונה התקשרתי לחבר שהוא מעין פסיכולוג לימודים וציינתי כמה אני מבואס מהמבחן ושבא לי למות
הוא כהרגלו ניסה לחזק אותי ולהניא אותי מפיגוע המוני
סגרתי את השיחה בזה שאני מת עליו אבל אני עדיין אוכל סרטים
שעה עד שהגעתי לחתונה - כי מי שמקבל הזמנה טלפונית לא בדיוק יודע איפה האולם
ואחרי התברברות של שעה הגעתי.
חתונה של התחת שלי
אוכל זוועה, מוזיקה מגעילה והרבה כוסיות עם חבר, שזה הכי מבאס - ככה לא יצא כלום היום
בקיצור אחרי שעתיים בחתונה שרק עם המלצרית אולי יצא משהו והיא לא משהו בכלל
חתכתי והטבעתי את יגוני בחבר שלי -ג'קי ווקר - כן ג'קי קוראים לו- כי אחרי כ"כ הרבה זמן של חברות הוא מרשה לי לקרוא לו ככה.
ישבתי לי בבר השכונתי - שותה עם ברמנית פצצה שנשואה ומלצרית ששגעה אותי שניפגש ונצא אבל הבריזה לי
בקיצור אני יושב ככה ושותה וממול חבורה של גברים שצורחים וצועקים על משחק כדורגל.
אני יושב ובוהה בכולם. כן הכי כיף לפעמים לשבת ולבהות זה מוזר אבל מספק.
אני רואה זוג מולי שמתנשקים ועושה לי חשק עז להכיר משהי ולנשק אותה נשיקה רטובה
אפילו לא סקס רק נשיקה טובה.

בקיצור אני רואה אחת יושבת הבר ומסתכלת עליי. אני מחייך וממשיך בשלי
היא ממשיכה להסתכל - כנראה שלא יצא מזה כלום
אין לי חשק להיום להתחיל עם אף אחת, הרי למה זה יוביל?
שאני אזמין אותה לארוחה, נדבר ונדבר היא תחפור בעיקר
ואז נגיע לבית ? ו.... זהו?
נגמר
מחר כבר יהיה יום חדש ולא יבוא לי יותר
אז החלטתי שאני לא ממשיך הלאה אני חוזר הבייתה לבד וכותב שאני עצבני, מבואס ולא יודע מה עוד
והנה ידידה חופרת לי במסנגר שהיא מתגעגעת
יופי לי, איזה כיף
ממש
לפחות אני עם ידידו הטוב ביותר של האדם - המחשב
אולי מחר אני ארגיש יותר טוב
יש לי כמה דברים שכתבתי ולא פירסמתי.
אולי מחר יהיה יום חדש וטוב ואני אפרסם חלק מהם
לילה טוב לכולם אני משחק קצת- יורה קצת על אחרים במשחק וככה אני ארגע
יש גם ימים כאלו

אנחנו רודפים אחרי מה שבורח מאיתנו .
מוזר לראות שלפעמים גם שנוחת עלי משהו טוב, ממש לידי, אני לא מסוגל להבחין בו. וחוץ מזה אני אסתכל עליו כשזה יהיה כבר חלא רלוונטי.
האמת לא כל כך בא לי לכתוב
יש לי מלא סיפורים על היציאות שלי ועבודה ואנשים ובלה בלה בלה
והנה התעייפתי כבר, אולי יותר מאוחר

בוקר טוב לכולם,
שבת שלום.
יש לי לספר המון על אתמול בערב.
אבל זה ארוך ואין לי כוח לכתוב עכשיו
אולי יותר מאוחר
בנתיים שבת שלום תהנו מסופ"ש

תודה על התגובות
זה מעודד
בקיצור,
קראתם ? תגיבו !!
זה פעם ראשונה שאני כותב משהו

החלטתי לכתוב,
כן יש לי מלא לספר ואולי לנסות לגשר על הפער בין מה שגבר חושב אומר מתכוון לבין מה שהשאר מבינים שומעים ומפנימים.
אחרי הכל בסופו של דבר ניתן לומר שזה מסתכם בתקשורת.

אז ככה יומני היקר....
סתם, נראה לכם?
לא יומן ולא נעליים.

אז ככה אני אתחיל מאתמול.
חברים שלי שיגעו אותי שאני אבוא אליהם כי רצו לשחק קלפים. נהיה כזה באופנה להפגש בבית לשחק עד הבוקר, לשתות יין זול ולחזור לבית מסטולים מערב מוצלח עם מינימום הוצאות. האמת שזה כבר מתחיל לשעמם אותי. אני לא רוצה לשבת בבית ולדבר. אני עושה את זה כל השבוע. בסופ"ש אני רוצה לרקוד לשתות אלכוהול טוב (ויסקי בעיקר), ולחזור הבייתה עייף ומרוצה אחרי שהכרתי עוד מישהי מעניינת (בדר"כ את הסלקטורית בכניסה שעשתה עליי פוזה - וההיכרות היחידה היא שבסוף היא שאלה: ניהנת??) בכל אופן החלטתי שבמקום לשבת בלילה לראות משהו בטלוויזיה אז אני אסע ונזרום משם. אחרי הכל התוכניות הפכו להיות מורכבות משני זאנרים:
1. חדשות
2. אודישינים וריאלטי - היום כבר יותר מעניין לראות אודישינים לתוכנית מאשר את התוכנית עצמה.

בכל אופן,
נסעתי לחברים, הנהג מונית תפר לי את המוח, אחרי הכל הם כאילו מחכים שיבוא איזה נוסע כדי לקדוח לו. את זה אף פעם לא הצלחתי להבין. נהג מונית מסיע לפחות 10 לקוחות והוא קודח לכולם. אז איך לעזאזל בשעה 1:00 בלילה יש לו כח עוד לחפור לי???
ועוד עם סיפורים ממש לא אמינים, כמו למשל ההוא מאתמול התחיל לספר שהוא היה בצבא לוחם על, ממש קוף טרור, איש צפרדע אבל וםה הקטע ה"אמין"- בגלל שכאבה לו הציפורן ברגל אז הוא נפלט מ"היחידה". בכל אופן הוא כרגע מסיים תואר שני בכלכלה, והוא ממש עשיר והוא סתם נוהג בשביל להעביר את הזמן. הוא סיפר לי שעבר תאונה ממש קשה עם אופנוע- הלא ברור שנגיע לזה, ומבין יבין. והוא היה ממש במצב אנוש ומאז הוא לא חוזר לאופנוע, והמשיך לספר ולחפור וממש הנסיעה הפכה לטיפול. אני מעודד אותו והוא מתפרק לי.
סיפר לי על אישתו הטרייה והמשפחה שלה, דיבר ודיבר ולא שתק. לפחות דבר אחד הוא צדק - שעם נשים כדאי רוב הזמן להיות אידיוט. רק ככה אי אפשר להאשים אותך בכלום. סיפר על זה שהטלפון בבית מצלצל ולא בא לו לענות ואשתו צועקת עליו שייענה והוא ממשיך בשלו. ואז היא נכנסת לסלון ושואלת אותו העצבים: "למה אתה לא עונה?", אז הוא עונה לה שהוא לא שמע בכלל. היא מתעצבנת ואומרת לו "ממש מטומטם". הוא מצטער אבל מבין שרק ככה היא תרד ממנו. בכל אופן..
אני כבר מתחיל להשתגע, הקריז עולה, מתעצבן, ומתפלל בתוכי שתגמר הנסיעה ובסך הכל מדובר ב-10 דק'. הגענו ליעד ברוך השם. ירדתי מהאוטו שילמתי לו ובקשתי שישאיר את הטיפ (רק שייסע כבר). הוא נהנה ובקש שארשום את הטלפון שלו שאם פעם ארצה לנסוע איתו. חשב שנפל על פרייאר. שיחקתי כאילו אני רושם. כאילו דה??? נראה לך שאני אתקשר אליך??? אולי אם אני אהיה חירש???

אני עולה לדירה. דופק בדלת ופתאום פותחת לי בחורה מדהימה. אני לא אתחיל לתאר. אבל ממש מיוחדת.
אני נכנס, בשוק קצת מהכניסה. אומר שלום לכולם- חיבוקים נישוקים (ממש כמו ש'חים סעודים בעלי בארות נפט עמוסים בזהב השחור)

אני מוציא את הבירה שסיפקתי מהקיוסק ליד הבית. כולם ממש שמחים ומאושרים. ומתחילים את המשחק.
ממש קרב מוחות משעמם. אחרי הכל לא כ"כ קשה מי מבלף ומי מחזיק קלפים חזקים. אנחנו הרי כבר מכירים איזה 8 שנים ועושים את זה הרבה. החלטתי שאני משחק אגרסיבי.
לקח לי בדיוק 10 דק' להפסיד את כל הז'יטונים. ממש גאון. ועכשיו מה?? תשב ותסתכל עליהם??? אולי עדיף כבר לחזור לנהג מונית שמתיימר להיות ספר (רק לספרים יש יכולת וורבלית מדהימה לספר סיפור שאולי קצת יעניין אותך ומותאם אישית באפן אינדיוידואלי לכל לקוח - לפי דעתי השם במקור היה ספר מלשון סיפורת ולא תספורת אבל הם שודרגו).

טוב, אני ממשיך לשתות את הבירה ובנתיים מסתכל ובוחן את הבחורה שפתחה לי- "ניראת לא רע", אפילו נשמע שיש לה שם משהו בכדור מעל הצוואר. ויש לי קטע כזה מוזר, שאני מנסה לשלול את המצב איתה בכל מחיר. ממש מעין כפתור השמדה עצמית.
אני רוצה להכיר מישהי נורמלית (שאלה של פרספקטיבה), אבל ישר לנסות לשלול??
טוב אני ממשיך לבחון ולבדוק, כולם שקועים במשחק. מסתכלים על הקלפים. (בשלב הזה אתם אמורים להיות מתוחים אז, תכנסו כבר לדרמה). לא מדברים, כמו במבחן, כאילו אם משהו מדבר כל הכיתה צועקת לו שששששששששששש, אתה מפריע, ואז ניגשת אליו בוחנת זקנה ואומרת לו "אם תמשיך אז אני אוציא אותך, ואתה תכשל בבחינה", ממש מאיימת, בחיים לא הוציאה אף אחד, היא כ"כ סנילית שאחרי שהיא מסתובבת ממני היא אפילו לא זוכרת איך היא הגיעה לשם מהכסא ומה חפשה אצלי.
אני מנסה לזרוק איזה הערה לאוויר ונבלם ב:שששששששששששש אחד ענק.
אולי באמת שווה לחזור למונית לפחות שם מישהו נהנה (הנהג).
בקיצור אני בודק אותה, את התגובות, את תנועות הגוף, ממש אצילית. יש לי מן חיוך עקום טיפה אבל העברתי לשלב הבא (כאילו אני דודי בלסר), בכל אופן אני ממשיך לבחון. יש לבדוק מלא קריטריונים: שערות, עיניים, אצבעות וכו'...
בודק עד שאני מגיע לנקודת התורפה- השערות. ומרגע זה מתחיל לשלול ולאט לאט עוד חסרון ועוד חסרון. הבנתי כבר שזהו כבר לחצתי על הכפתור. אין מצב שאני ממשיך איתה לאן שהוא.
אני ממשיך להתייבש ודופק עוד בירה. והזמן עובר, ויופי, נגמרה לה עוד שעה.
העייפות מתחילה לשבור את כולם . נגמר המשחק הראשון ומתחילים להכין משחק שני. אני כבר שבור מנטלית. זאת לא בדיוק יציאת יום שישי האידיאלית. אני מכריז שאני פורש לפאב אחר, אולי שם יהיה משהו קצת יותר מעניין. חבר שלי מחליט שהוא בא איתי וככה נסגר המשחק - אין ידיים. לא אוהב לבאס אבל האטמוספירה בחדר גורמת לי להחנק.
החבר מתלבש ומתארגן אומרים שלום יפה לכולם ויוצאים.
אנחנו נוסעים לאיזה פאב שכונתי כזה לאכול משהו (אני תמיד נטרף ברעב בשעות כאלו). נכנסים לפאב. והנה הגזירה החדשה של המדינה.
כן לא מדובר במס חדש או בשיעור ריבית גבוה. הרבה יותר חמור- אסור לעשן בפאב.
מה??? אני מת?? אבל שבוע שעבר עישנתי פה. מה השתנה??? אז ככה - הסבירו לי (כאילו אני דביל) שיצא חוק שאוסר על עישון במקומות ציבוריים. מה ? באמת??? ממתי?? אז מה אם הוציאו????
אז הברמנית החמודה אומרת לי שאם אני רוצה אני אוכל לעשן בחוץ. באמת??? מה את אומרת??? לא ידעתי!!!
יצאתי החוצה עייף ומותש מהערב הזה. הזכיר לי קצת את היותי בן 18 שהייתי יוצא עם אוטו מפוצץ אנשים לת"א נוסעים ונוסעים ממקום למקום ולא נכנסים בסוף לשום מקום ובסוף סוגרים את הערב אצל אלישע המלך או בסודוך או שבכלל בבית. ומתבאסים בכלל שיצאנו מלכתחילה.
אני יוצא בבושת פנים החוצה - כאילו מנודה חברתית- כולם יושבים בפנים, צוחקים, שותים. ואני יוצא החוצה למאבטח בכניסה שכבר מנקר מרוב עייפות לעשן קצת. מסתכל לשומר בעיניים ורואה איך הוא מסתכל עליי במבט מרחם. מה יש לו לרחם עליי?? הוא עומד בחוץ כל הלילה ואני עוד שתי דק' נכנס.
בכל אופן מדליק סיגריה ומציע לשומר (לפחות שיהיה לי שותף לעבירה), הוא מסרב בנימוס ומתחיל את סשן השאלות: מה קרה? איך? למה?
אני מסביר לו שנפלתי וזהו. אין לי כוח לספר לו על זה שעשיתי תאונה וכו וכו'. כי הוא יתחיל ישר לספר לי שהוא או קרובו עשו תאונה דומה ו.... כבר הייתי שם. אני אומר לו שנפלתי במקלחת ועל זה אין תגובה.
זה מזכיר לי שלפעמים ממש אין לי כוח להתחיל לספר כי זה לא נגמר. אז אני מספר שזה סוג של חיידק שפוגע בגוף ומשתק לאט לאט את האיברים. ואז מגיעה השאלה הקריטית: "ואיך זה עובר? איך החיידק הגיע אליך?" וכאן מגיעה התשובה המנצחת:"לא יודעים בדיוק, לפי הרופאים זה עובר באוויר". והמטומטים מבין השואלים בורחים מיד לקצה השני של החדר אם בכלל נשארים בו. והמנומסים אומרים תהיה בריא ונעלמים. מזל שיש טיפשים בעולם.
אני לוקח שאכטה ארוכה ומתענג על הסיגריה. בנתיים שאר האברים בגוף מתחילים לנטוש אותי לטובת היפותרמיה קלה. איזה קור!!!!
אני מחליט לקבל את רוע הגזירה בשקט ולשבת על כסא בחוץ ולהמשיך לעשן. לפחות לא נמות מקור עייפים.
ואז אני מסתכל ימינה ושמאלה (שאריות מטראומות של צבא - תמיד מחפש פתח מילוט- כן הצבא דפק לי המוח), ואני קולט שזאת שהיתה בדירה מגיעה גם היא לפאב. כולי שמחה (דפוק לא?) ולא מבין על מה. כנראה שהקור דפק לי את היכולת חשיבה וניתוח.
היא מסתכלת עליי ומחייכת. אני מסתכל עליה ולא יודע בדיוק מה לעשות. החלטתי לחייך בחזרה. פעם אמר איזה לי מישהו שאתה לא יודע מה לעשות תחקה בחזרה את מה שגרם לך לתהות מה לעשות (לפעמים זה עובד, תנסו).
בקיצור היא באה ושואלת מה קורה?? אני עונה שהכל בסדר (לא השתנה כלום מלפני 5 דק' שהייתי לידך). היא מתיישבת לידי ומדליקה סיגריה. אני צוחק לכיוון השומר (תמשיך לרחם- הנה עוד פושעת באה לידי והיא ניראת בסדר) ואז אני מתחיל להבין שכבר שללתי אותה ועוד זה היה בדיוק לפני כמה דק'. אבל מי שאני שאשפוט את עצמי. לילה קר, משעמם, ואני מתחיל להחמיר עם עצמי?
טוב אז אני זורם, כמו כולם. מה איתך? אני שואל. היא עונה סבבה ושבא לה לשתות ולהתפרע. אני מסתכל עליה בעיניים וחושב איך הייתי רוצה להתפרע איתה כרגע (בגבול האפשר כמובן), אולי לקשור אותה בעמידה לקיר אותה לשולחן. ורק לשחק איתה אפילו לא לחדור.
להגיע לכל מיני גבולות. אני ממשיך לפנטז ואז אני קולט חיוך ממזרי.
אני מנסה להבין מה היא רומזת, ופתאום הבחורה באה בקטע ושואלת אם בא לי לחתוך לאן שהוא. אני חושב עד עכשיו הכל היה משעמם אולי כדאי קצת להעביר הילוך. אבל מה לעזאזל אני עושה עם החבר בפנים???
אני אומר לה כן. זורם לא?? ככה הבטחתי לעצמי. נכנס לפאב. אומר לחבר שאני עף. בנתיים הוא מנסה לערבב את הברמנית (שלא יצא לו איתה כלום - יש לה חבר). משלם את חשבון שלי ושלו (למרות שהוא לא רצה שאני אשלם אבל למי יש זמן עכשיו), ויוצא החוצה. הבחורה זריזה- כבר מוכנה ולבושה רק נשאר לנוע ליעד ולכבוש אותו. אני שואל לאן ואז היא עונה מה אכפת לך??? מקום נחמד שיש לי בראש.
ומאותו רגע הראש שלי עובד שעות נוספות. אפילו בצבא לא חשבתי על כ"כ הרבה תרחישים בבת אחת. אם הייתי יכול לכמת את הסניריו שהרצתי באותו רגע בראש לתסריט או להפקה של סרט - הייתי היום מליונר!!!
בכל אופן אני שואל אותה אם יש לה אוטו בסביבה. והיא אומר שהקפיצו אותה. אז אני מרים יד למונית. אחת עוצרת לידי ומסביר לה בנתיים למה. נכנס מאחורה (כבר מתחיל ליישם את הלקחים מתחילת הערב- לא יראה אותי לא יחפור לי). ומתחילים לנסוע הנהג שואל לאן והיא מסבירה בנתיים אני לא כ"כ מקשיב. אני הרי עסוק בסרט שאני בונה בראש. נוסעים מחוץ לעיר. אני כבר מתפרע בדימיון: אני רואה בראש כבר אבזרים מתעופפים באוויר, נרות, שעווה, מדורה, והדימיון כבר יוצא מפרופורציה. (למרות שמישהי בזמן האחרון אמרה לי להכנס לפרופורציה- צריך להקשיב לה מדי פעם). ממשיכים לנסוע ונכנסים לעיר הסמוכה (אל תהיו קטנוניים זה לא ממש משנה איזה - תתרכזו בסיפור). עוצרים ליד האיזור של הפאבים. אני מתחיל לתהות ולחשוב מה יש לנו לעשות בשעה 3:00 בבוקר באיזור הזה? אולי היא ממש מופרעת. יוצאים מהמונית. הולכים ברגל לכיוון אחד הפאבים והיא מתחילה להסביר לי שהפאב הספציפי שאנחנו נגיע אליו הוא מעולה ויש בו בלה בלה בלה. אני חושב ומתחיל למתן את הפטנזיות. אולי רק סקס בשירותים. (מתחיל להתפשר).
נכנסים לפאב שהוא בעצם דאנס באר (לפחות לרקוד אני אוכל היום), ומתחילים לרקוד. אני מתחיל לשתות (וזה עולה לי לראש), אני מתחיל להתנועע והיא זורמת, הכלבה יודעת לזוז טוב.
מתחיל להצמיד אותה אליי, והיא מתחילה להתחרמן. היא מתחילה לנוע יחד איתי.
אני מתחיל להרגיש לחצים למטה שעולים בטיסה מהירה למעלה. היא מבינה את הרמזים של הגוף וממשיכה בטיזינג שלה. אנחנו רוקדים כאילו רק שנינו שם. לפעמים אני מרגיש שכולם מתסכלים עלינו. האמת הבחורה יודעת לרקוד מעולה. אני רק צריך לעמוד לידה. אני מתחיל לחשוב שאפילו אם אני אשב על הרצפה לא ישימו לב אליי. הכלבה רוקדת מצוין. יודעת לזוז עם הקצב ומשנה אלמנטים (ממש נולד לרקוד).
אני שמח , הנוצות שלי מתחילות להתפרס להן. אני נגש לברמן ומבקש כוסית בנתיים אני מסתכל עליה ורואה איך היא רוקדת ואיך כולם כבר התחילו לבחון אותה. פתאום נעלמו כל החסרונות שהיו לה. התפשרתי על כולם. הבחורה מושלמת. לפי דעתי היא האינשטיין הבא, יודעת לנגן על הגוף שלה כמו מוצרט, בטובן.
אני חושב לעצמי איזה זונה היא, אם הייתי יודע שאת זזה ככה מי היה מבזבז זמן להדליק איתך סיגריה.
הברמן מעביר לי את המשקה ואומר לי "על הבאר" ודופק לי מבט לבחורה, כאילו הוא אומר לי: "שמע גבר, עד עכשיו היה משעמם , טוב שהבאת אותה". אני מתחיל לעוף לשמיים. המניות שלי בעלייה. וכאן מתחיל מרפי המניאק לעבוד (לכל עלייה גדולה יש ירידה גדולה).
אני שוב נצמד אליה ומתחילים לרקוד, ופה אני מתחיל לזכור ולשנן את מרכיבי נוהל שדה הקרב ומאפייני המלחמה וההתקפה.
1. יש לחתור למטרה.
2. לרכז מאמץ
3. לפעול בכמה מאמצים.

אני מתחיל בראשון ומשלב את כל השאר - "חתירה למטרה" יחד עם ריכוז מאמץ והשלישי לא בדיוק ברור לי בשלב הזה של הערב.
מתחיל לפעול, נגש אליה אחרי שדופק את הכוסית, מתחיל לנוע איתה ולאט לאט מנסה למשוך אותה לצד. מכניס אותה למלכודת (לא בקונוטציה שלילית). בצד אני אוכל להתחיל לחרמן אותה. היא מנסה לחזור אבל שוב מחזיר אותה אליי בעדינות (וכמובן בהסכמה- אני לא עבריין מין אחרי הכל).
סוף סוף מגיעים לצד. חשוך קצת, אני מתחיל להעביר את הידיים על הגוף שלה, מנסה לסחוט איזה פידבק של אסור, אבל היא ממשיכה איתי. אני מבין שקיבלתי אישור אבל בכל זאת שואל אם זה בסדר היא מצמידה את השפתיים שלה ומתחילה להתנשק איתי. אני כבר בראש מכין את המיטה בבית, מתקלח, מכין לה בבוקר ארוחה ואחרי זה הכרות עם המשפחה וחברים. נראה לכם?????
בכל אופן אני מציע שאולי נזוז אליי או אליה, היא אומרת לי שהיא עובדת בבוקר ככה שאין מצב. אבל בא לה להשאר איתי פה. ואז אני מתחיל בקריז - כן זה מגיע מהר. אני שואל ומה יש עוד לעשות פה?? כבר 4 בבוקר ודי, מתחילים להרים כסאות.
אז היא עונה שאולי כדאי שנלך לבית וכבר מאוחר (באמת? מה את מתחילה את הקטע שלי? חוזרת אחרי מה שאני אומר???)
אז אני מנסה לגשש לפחות לאיזה פידבק חיובי של קשר לסקס. ומקבל תשובה שאין מה למהר, ויש לנו זמן
מותק??? יש לנו זמן?? את מתכננת לחיות הרבה???
אני מבין וכמו "שולט" אומר לה בסדר. חותך מהפאב למונית.
ומשם הבייתה. בנתיים בדרך מקבל SMS שהיה לה כיף והיא הכי הכי נהנתה בעולם. ממש מעניין לי את התחת
היא מצפה לראות אותי ולפגוש אותי שוב. ברגע הזה אני כבר מוחק את הטלפון.באותה מהירות שזה התחיל ככה זה נגמר. סקס לא יהיה היום. מקסימום סרט כחול. ואז אני שולח SMS לחבר שלי ומתברר שהיא בכלל מחפשת משהו רציני.
אני לא יודע . אולי אני דפוק??? אולי אני צריך להשקיע יותר? אולי אני מצפה למשהו שלא קיים כרגע?
כאן מתחילים הסרטים הרעים. לכולם יש את זה. השאלות הניצחיות. ובניגוד לאחרים לי זה עובר אחרי 5 דק'.
איזה מזל (בציניות כאילו??) נפלתי על הנהג מונית שהסיע אותי מהבית לחבר. חבל שלא מלאתי טוטו. הסיכוי שאני אזכה בטוטו נראה לי יותר טוב מאשר שאני אפול על אותו נהג.
אני מסתכל למעלה ומקבל את העונש. כנראה הייתי ממש גרוע בגלגול הקודם. בטח יושבים עליי כמה חבר'ה למעלה ומריצים עליי דאחקות.
ואומרים לעצמם "איך נדפוק אותו עכשיו... בואו נראה..." ואז קם אחד ואומר: " נשלח לו את הנהג המונית שחפר לו"
ואיך אני התפתיתי לשבת מקדימה??
הנהג מתחיל לחפור ואני חושב בכלל על משהו אחר. מה אני אעשה ? אולי אני SMS לה בחזרה?? והחסרונות שלה כמובן עולים.
ואז אני מגיע להבנה, ממש הארה:
אני לא יודע בדיוק מה קרה, אני לא זה שהחלטתי שככה יסתובב הערב, סתם ציפיתי למשהו שרץ לי כסנריו אפשרי בראש.
אני ראיתי משהו אחר. יש לי קטע חזק שזה לא תלוי בי אני יודע לנתח מצבים ממש טוב ולתת פתרונות וכשזה קשור אליי אני ממש מוגבל.
הגעתי הבייתה. שילמתי לנהג. עפתי מהמונית עליתי למיטה. נכנסתי ו..... בסוף שלחתי לה SMS כתגובה לזה ששלחה לי שנדבר מחר.
ואני רואה שהייתה לי שיחה שלא נענתה. אני מסתכל ואני רואה שידידה שלי שהיא קצת אוהבת שאני מכאיב לה. התקשרה ובדר"כ היא ממתקשרת רק בימי שישי כשהיא חרמנית. הפסדתי משהו.
בקיצור הבנתי שהיום הזה כבר צריך להגמר. הדלקתי טלוויזיה. וחשבתי שאני מתחיל לכתוב את כל מה שעובר לי בראש.
שתבינו מה קורה לגבר הזה. כל יום זה ככה. כל יום סרט אחר. לפעמים אני בונה ומרכיב אותו ולפעמים רק זורם.
החלטתי שאני אשתף את מי שבא לו לקרוא או שאין לו משהו אחר לעשות.
האמת יש עוד כ"כ הרבה לספר. אבל כבר הלכה לי היד.
מקווה שניהנתם (הפכתי לסלקטור), סעו בזהירות. ואם שותים לא נוהגים...חחחחחחחחח.
והיום גם כבר לא מעשנים.....