מוחו של גבר

החלטתי לכתוב,
כן יש לי מלא לספר ואולי לנסות לגשר על הפער בין מה שגבר חושב אומר מתכוון לבין מה שהשאר מבינים שומעים ומפנימים.
אחרי הכל בסופו של דבר ניתן לומר שזה מסתכם בתקשורת.

אז ככה יומני היקר....
סתם, נראה לכם?
לא יומן ולא נעליים.

אז ככה אני אתחיל מאתמול.
חברים שלי שיגעו אותי שאני אבוא אליהם כי רצו לשחק קלפים. נהיה כזה באופנה להפגש בבית לשחק עד הבוקר, לשתות יין זול ולחזור לבית מסטולים מערב מוצלח עם מינימום הוצאות. האמת שזה כבר מתחיל לשעמם אותי. אני לא רוצה לשבת בבית ולדבר. אני עושה את זה כל השבוע. בסופ"ש אני רוצה לרקוד לשתות אלכוהול טוב (ויסקי בעיקר), ולחזור הבייתה עייף ומרוצה אחרי שהכרתי עוד מישהי מעניינת (בדר"כ את הסלקטורית בכניסה שעשתה עליי פוזה - וההיכרות היחידה היא שבסוף היא שאלה: ניהנת??) בכל אופן החלטתי שבמקום לשבת בלילה לראות משהו בטלוויזיה אז אני אסע ונזרום משם. אחרי הכל התוכניות הפכו להיות מורכבות משני זאנרים:
1. חדשות
2. אודישינים וריאלטי - היום כבר יותר מעניין לראות אודישינים לתוכנית מאשר את התוכנית עצמה.

בכל אופן,
נסעתי לחברים, הנהג מונית תפר לי את המוח, אחרי הכל הם כאילו מחכים שיבוא איזה נוסע כדי לקדוח לו. את זה אף פעם לא הצלחתי להבין. נהג מונית מסיע לפחות 10 לקוחות והוא קודח לכולם. אז איך לעזאזל בשעה 1:00 בלילה יש לו כח עוד לחפור לי???
ועוד עם סיפורים ממש לא אמינים, כמו למשל ההוא מאתמול התחיל לספר שהוא היה בצבא לוחם על, ממש קוף טרור, איש צפרדע אבל וםה הקטע ה"אמין"- בגלל שכאבה לו הציפורן ברגל אז הוא נפלט מ"היחידה". בכל אופן הוא כרגע מסיים תואר שני בכלכלה, והוא ממש עשיר והוא סתם נוהג בשביל להעביר את הזמן. הוא סיפר לי שעבר תאונה ממש קשה עם אופנוע- הלא ברור שנגיע לזה, ומבין יבין. והוא היה ממש במצב אנוש ומאז הוא לא חוזר לאופנוע, והמשיך לספר ולחפור וממש הנסיעה הפכה לטיפול. אני מעודד אותו והוא מתפרק לי.
סיפר לי על אישתו הטרייה והמשפחה שלה, דיבר ודיבר ולא שתק. לפחות דבר אחד הוא צדק - שעם נשים כדאי רוב הזמן להיות אידיוט. רק ככה אי אפשר להאשים אותך בכלום. סיפר על זה שהטלפון בבית מצלצל ולא בא לו לענות ואשתו צועקת עליו שייענה והוא ממשיך בשלו. ואז היא נכנסת לסלון ושואלת אותו העצבים: "למה אתה לא עונה?", אז הוא עונה לה שהוא לא שמע בכלל. היא מתעצבנת ואומרת לו "ממש מטומטם". הוא מצטער אבל מבין שרק ככה היא תרד ממנו. בכל אופן..
אני כבר מתחיל להשתגע, הקריז עולה, מתעצבן, ומתפלל בתוכי שתגמר הנסיעה ובסך הכל מדובר ב-10 דק'. הגענו ליעד ברוך השם. ירדתי מהאוטו שילמתי לו ובקשתי שישאיר את הטיפ (רק שייסע כבר). הוא נהנה ובקש שארשום את הטלפון שלו שאם פעם ארצה לנסוע איתו. חשב שנפל על פרייאר. שיחקתי כאילו אני רושם. כאילו דה??? נראה לך שאני אתקשר אליך??? אולי אם אני אהיה חירש???

אני עולה לדירה. דופק בדלת ופתאום פותחת לי בחורה מדהימה. אני לא אתחיל לתאר. אבל ממש מיוחדת.
אני נכנס, בשוק קצת מהכניסה. אומר שלום לכולם- חיבוקים נישוקים (ממש כמו ש'חים סעודים בעלי בארות נפט עמוסים בזהב השחור)

אני מוציא את הבירה שסיפקתי מהקיוסק ליד הבית. כולם ממש שמחים ומאושרים. ומתחילים את המשחק.
ממש קרב מוחות משעמם. אחרי הכל לא כ"כ קשה מי מבלף ומי מחזיק קלפים חזקים. אנחנו הרי כבר מכירים איזה 8 שנים ועושים את זה הרבה. החלטתי שאני משחק אגרסיבי.
לקח לי בדיוק 10 דק' להפסיד את כל הז'יטונים. ממש גאון. ועכשיו מה?? תשב ותסתכל עליהם??? אולי עדיף כבר לחזור לנהג מונית שמתיימר להיות ספר (רק לספרים יש יכולת וורבלית מדהימה לספר סיפור שאולי קצת יעניין אותך ומותאם אישית באפן אינדיוידואלי לכל לקוח - לפי דעתי השם במקור היה ספר מלשון סיפורת ולא תספורת אבל הם שודרגו).

טוב, אני ממשיך לשתות את הבירה ובנתיים מסתכל ובוחן את הבחורה שפתחה לי- "ניראת לא רע", אפילו נשמע שיש לה שם משהו בכדור מעל הצוואר. ויש לי קטע כזה מוזר, שאני מנסה לשלול את המצב איתה בכל מחיר. ממש מעין כפתור השמדה עצמית.
אני רוצה להכיר מישהי נורמלית (שאלה של פרספקטיבה), אבל ישר לנסות לשלול??
טוב אני ממשיך לבחון ולבדוק, כולם שקועים במשחק. מסתכלים על הקלפים. (בשלב הזה אתם אמורים להיות מתוחים אז, תכנסו כבר לדרמה). לא מדברים, כמו במבחן, כאילו אם משהו מדבר כל הכיתה צועקת לו שששששששששששש, אתה מפריע, ואז ניגשת אליו בוחנת זקנה ואומרת לו "אם תמשיך אז אני אוציא אותך, ואתה תכשל בבחינה", ממש מאיימת, בחיים לא הוציאה אף אחד, היא כ"כ סנילית שאחרי שהיא מסתובבת ממני היא אפילו לא זוכרת איך היא הגיעה לשם מהכסא ומה חפשה אצלי.
אני מנסה לזרוק איזה הערה לאוויר ונבלם ב:שששששששששששש אחד ענק.
אולי באמת שווה לחזור למונית לפחות שם מישהו נהנה (הנהג).
בקיצור אני בודק אותה, את התגובות, את תנועות הגוף, ממש אצילית. יש לי מן חיוך עקום טיפה אבל העברתי לשלב הבא (כאילו אני דודי בלסר), בכל אופן אני ממשיך לבחון. יש לבדוק מלא קריטריונים: שערות, עיניים, אצבעות וכו'...
בודק עד שאני מגיע לנקודת התורפה- השערות. ומרגע זה מתחיל לשלול ולאט לאט עוד חסרון ועוד חסרון. הבנתי כבר שזהו כבר לחצתי על הכפתור. אין מצב שאני ממשיך איתה לאן שהוא.
אני ממשיך להתייבש ודופק עוד בירה. והזמן עובר, ויופי, נגמרה לה עוד שעה.
העייפות מתחילה לשבור את כולם . נגמר המשחק הראשון ומתחילים להכין משחק שני. אני כבר שבור מנטלית. זאת לא בדיוק יציאת יום שישי האידיאלית. אני מכריז שאני פורש לפאב אחר, אולי שם יהיה משהו קצת יותר מעניין. חבר שלי מחליט שהוא בא איתי וככה נסגר המשחק - אין ידיים. לא אוהב לבאס אבל האטמוספירה בחדר גורמת לי להחנק.
החבר מתלבש ומתארגן אומרים שלום יפה לכולם ויוצאים.
אנחנו נוסעים לאיזה פאב שכונתי כזה לאכול משהו (אני תמיד נטרף ברעב בשעות כאלו). נכנסים לפאב. והנה הגזירה החדשה של המדינה.
כן לא מדובר במס חדש או בשיעור ריבית גבוה. הרבה יותר חמור- אסור לעשן בפאב.
מה??? אני מת?? אבל שבוע שעבר עישנתי פה. מה השתנה??? אז ככה - הסבירו לי (כאילו אני דביל) שיצא חוק שאוסר על עישון במקומות ציבוריים. מה ? באמת??? ממתי?? אז מה אם הוציאו????
אז הברמנית החמודה אומרת לי שאם אני רוצה אני אוכל לעשן בחוץ. באמת??? מה את אומרת??? לא ידעתי!!!
יצאתי החוצה עייף ומותש מהערב הזה. הזכיר לי קצת את היותי בן 18 שהייתי יוצא עם אוטו מפוצץ אנשים לת"א נוסעים ונוסעים ממקום למקום ולא נכנסים בסוף לשום מקום ובסוף סוגרים את הערב אצל אלישע המלך או בסודוך או שבכלל בבית. ומתבאסים בכלל שיצאנו מלכתחילה.
אני יוצא בבושת פנים החוצה - כאילו מנודה חברתית- כולם יושבים בפנים, צוחקים, שותים. ואני יוצא החוצה למאבטח בכניסה שכבר מנקר מרוב עייפות לעשן קצת. מסתכל לשומר בעיניים ורואה איך הוא מסתכל עליי במבט מרחם. מה יש לו לרחם עליי?? הוא עומד בחוץ כל הלילה ואני עוד שתי דק' נכנס.
בכל אופן מדליק סיגריה ומציע לשומר (לפחות שיהיה לי שותף לעבירה), הוא מסרב בנימוס ומתחיל את סשן השאלות: מה קרה? איך? למה?
אני מסביר לו שנפלתי וזהו. אין לי כוח לספר לו על זה שעשיתי תאונה וכו וכו'. כי הוא יתחיל ישר לספר לי שהוא או קרובו עשו תאונה דומה ו.... כבר הייתי שם. אני אומר לו שנפלתי במקלחת ועל זה אין תגובה.
זה מזכיר לי שלפעמים ממש אין לי כוח להתחיל לספר כי זה לא נגמר. אז אני מספר שזה סוג של חיידק שפוגע בגוף ומשתק לאט לאט את האיברים. ואז מגיעה השאלה הקריטית: "ואיך זה עובר? איך החיידק הגיע אליך?" וכאן מגיעה התשובה המנצחת:"לא יודעים בדיוק, לפי הרופאים זה עובר באוויר". והמטומטים מבין השואלים בורחים מיד לקצה השני של החדר אם בכלל נשארים בו. והמנומסים אומרים תהיה בריא ונעלמים. מזל שיש טיפשים בעולם.
אני לוקח שאכטה ארוכה ומתענג על הסיגריה. בנתיים שאר האברים בגוף מתחילים לנטוש אותי לטובת היפותרמיה קלה. איזה קור!!!!
אני מחליט לקבל את רוע הגזירה בשקט ולשבת על כסא בחוץ ולהמשיך לעשן. לפחות לא נמות מקור עייפים.
ואז אני מסתכל ימינה ושמאלה (שאריות מטראומות של צבא - תמיד מחפש פתח מילוט- כן הצבא דפק לי המוח), ואני קולט שזאת שהיתה בדירה מגיעה גם היא לפאב. כולי שמחה (דפוק לא?) ולא מבין על מה. כנראה שהקור דפק לי את היכולת חשיבה וניתוח.
היא מסתכלת עליי ומחייכת. אני מסתכל עליה ולא יודע בדיוק מה לעשות. החלטתי לחייך בחזרה. פעם אמר איזה לי מישהו שאתה לא יודע מה לעשות תחקה בחזרה את מה שגרם לך לתהות מה לעשות (לפעמים זה עובד, תנסו).
בקיצור היא באה ושואלת מה קורה?? אני עונה שהכל בסדר (לא השתנה כלום מלפני 5 דק' שהייתי לידך). היא מתיישבת לידי ומדליקה סיגריה. אני צוחק לכיוון השומר (תמשיך לרחם- הנה עוד פושעת באה לידי והיא ניראת בסדר) ואז אני מתחיל להבין שכבר שללתי אותה ועוד זה היה בדיוק לפני כמה דק'. אבל מי שאני שאשפוט את עצמי. לילה קר, משעמם, ואני מתחיל להחמיר עם עצמי?
טוב אז אני זורם, כמו כולם. מה איתך? אני שואל. היא עונה סבבה ושבא לה לשתות ולהתפרע. אני מסתכל עליה בעיניים וחושב איך הייתי רוצה להתפרע איתה כרגע (בגבול האפשר כמובן), אולי לקשור אותה בעמידה לקיר אותה לשולחן. ורק לשחק איתה אפילו לא לחדור.
להגיע לכל מיני גבולות. אני ממשיך לפנטז ואז אני קולט חיוך ממזרי.
אני מנסה להבין מה היא רומזת, ופתאום הבחורה באה בקטע ושואלת אם בא לי לחתוך לאן שהוא. אני חושב עד עכשיו הכל היה משעמם אולי כדאי קצת להעביר הילוך. אבל מה לעזאזל אני עושה עם החבר בפנים???
אני אומר לה כן. זורם לא?? ככה הבטחתי לעצמי. נכנס לפאב. אומר לחבר שאני עף. בנתיים הוא מנסה לערבב את הברמנית (שלא יצא לו איתה כלום - יש לה חבר). משלם את חשבון שלי ושלו (למרות שהוא לא רצה שאני אשלם אבל למי יש זמן עכשיו), ויוצא החוצה. הבחורה זריזה- כבר מוכנה ולבושה רק נשאר לנוע ליעד ולכבוש אותו. אני שואל לאן ואז היא עונה מה אכפת לך??? מקום נחמד שיש לי בראש.
ומאותו רגע הראש שלי עובד שעות נוספות. אפילו בצבא לא חשבתי על כ"כ הרבה תרחישים בבת אחת. אם הייתי יכול לכמת את הסניריו שהרצתי באותו רגע בראש לתסריט או להפקה של סרט - הייתי היום מליונר!!!
בכל אופן אני שואל אותה אם יש לה אוטו בסביבה. והיא אומר שהקפיצו אותה. אז אני מרים יד למונית. אחת עוצרת לידי ומסביר לה בנתיים למה. נכנס מאחורה (כבר מתחיל ליישם את הלקחים מתחילת הערב- לא יראה אותי לא יחפור לי). ומתחילים לנסוע הנהג שואל לאן והיא מסבירה בנתיים אני לא כ"כ מקשיב. אני הרי עסוק בסרט שאני בונה בראש. נוסעים מחוץ לעיר. אני כבר מתפרע בדימיון: אני רואה בראש כבר אבזרים מתעופפים באוויר, נרות, שעווה, מדורה, והדימיון כבר יוצא מפרופורציה. (למרות שמישהי בזמן האחרון אמרה לי להכנס לפרופורציה- צריך להקשיב לה מדי פעם). ממשיכים לנסוע ונכנסים לעיר הסמוכה (אל תהיו קטנוניים זה לא ממש משנה איזה - תתרכזו בסיפור). עוצרים ליד האיזור של הפאבים. אני מתחיל לתהות ולחשוב מה יש לנו לעשות בשעה 3:00 בבוקר באיזור הזה? אולי היא ממש מופרעת. יוצאים מהמונית. הולכים ברגל לכיוון אחד הפאבים והיא מתחילה להסביר לי שהפאב הספציפי שאנחנו נגיע אליו הוא מעולה ויש בו בלה בלה בלה. אני חושב ומתחיל למתן את הפטנזיות. אולי רק סקס בשירותים. (מתחיל להתפשר).
נכנסים לפאב שהוא בעצם דאנס באר (לפחות לרקוד אני אוכל היום), ומתחילים לרקוד. אני מתחיל לשתות (וזה עולה לי לראש), אני מתחיל להתנועע והיא זורמת, הכלבה יודעת לזוז טוב.
מתחיל להצמיד אותה אליי, והיא מתחילה להתחרמן. היא מתחילה לנוע יחד איתי.
אני מתחיל להרגיש לחצים למטה שעולים בטיסה מהירה למעלה. היא מבינה את הרמזים של הגוף וממשיכה בטיזינג שלה. אנחנו רוקדים כאילו רק שנינו שם. לפעמים אני מרגיש שכולם מתסכלים עלינו. האמת הבחורה יודעת לרקוד מעולה. אני רק צריך לעמוד לידה. אני מתחיל לחשוב שאפילו אם אני אשב על הרצפה לא ישימו לב אליי. הכלבה רוקדת מצוין. יודעת לזוז עם הקצב ומשנה אלמנטים (ממש נולד לרקוד).
אני שמח , הנוצות שלי מתחילות להתפרס להן. אני נגש לברמן ומבקש כוסית בנתיים אני מסתכל עליה ורואה איך היא רוקדת ואיך כולם כבר התחילו לבחון אותה. פתאום נעלמו כל החסרונות שהיו לה. התפשרתי על כולם. הבחורה מושלמת. לפי דעתי היא האינשטיין הבא, יודעת לנגן על הגוף שלה כמו מוצרט, בטובן.
אני חושב לעצמי איזה זונה היא, אם הייתי יודע שאת זזה ככה מי היה מבזבז זמן להדליק איתך סיגריה.
הברמן מעביר לי את המשקה ואומר לי "על הבאר" ודופק לי מבט לבחורה, כאילו הוא אומר לי: "שמע גבר, עד עכשיו היה משעמם , טוב שהבאת אותה". אני מתחיל לעוף לשמיים. המניות שלי בעלייה. וכאן מתחיל מרפי המניאק לעבוד (לכל עלייה גדולה יש ירידה גדולה).
אני שוב נצמד אליה ומתחילים לרקוד, ופה אני מתחיל לזכור ולשנן את מרכיבי נוהל שדה הקרב ומאפייני המלחמה וההתקפה.
1. יש לחתור למטרה.
2. לרכז מאמץ
3. לפעול בכמה מאמצים.

אני מתחיל בראשון ומשלב את כל השאר - "חתירה למטרה" יחד עם ריכוז מאמץ והשלישי לא בדיוק ברור לי בשלב הזה של הערב.
מתחיל לפעול, נגש אליה אחרי שדופק את הכוסית, מתחיל לנוע איתה ולאט לאט מנסה למשוך אותה לצד. מכניס אותה למלכודת (לא בקונוטציה שלילית). בצד אני אוכל להתחיל לחרמן אותה. היא מנסה לחזור אבל שוב מחזיר אותה אליי בעדינות (וכמובן בהסכמה- אני לא עבריין מין אחרי הכל).
סוף סוף מגיעים לצד. חשוך קצת, אני מתחיל להעביר את הידיים על הגוף שלה, מנסה לסחוט איזה פידבק של אסור, אבל היא ממשיכה איתי. אני מבין שקיבלתי אישור אבל בכל זאת שואל אם זה בסדר היא מצמידה את השפתיים שלה ומתחילה להתנשק איתי. אני כבר בראש מכין את המיטה בבית, מתקלח, מכין לה בבוקר ארוחה ואחרי זה הכרות עם המשפחה וחברים. נראה לכם?????
בכל אופן אני מציע שאולי נזוז אליי או אליה, היא אומרת לי שהיא עובדת בבוקר ככה שאין מצב. אבל בא לה להשאר איתי פה. ואז אני מתחיל בקריז - כן זה מגיע מהר. אני שואל ומה יש עוד לעשות פה?? כבר 4 בבוקר ודי, מתחילים להרים כסאות.
אז היא עונה שאולי כדאי שנלך לבית וכבר מאוחר (באמת? מה את מתחילה את הקטע שלי? חוזרת אחרי מה שאני אומר???)
אז אני מנסה לגשש לפחות לאיזה פידבק חיובי של קשר לסקס. ומקבל תשובה שאין מה למהר, ויש לנו זמן
מותק??? יש לנו זמן?? את מתכננת לחיות הרבה???
אני מבין וכמו "שולט" אומר לה בסדר. חותך מהפאב למונית.
ומשם הבייתה. בנתיים בדרך מקבל SMS שהיה לה כיף והיא הכי הכי נהנתה בעולם. ממש מעניין לי את התחת
היא מצפה לראות אותי ולפגוש אותי שוב. ברגע הזה אני כבר מוחק את הטלפון.באותה מהירות שזה התחיל ככה זה נגמר. סקס לא יהיה היום. מקסימום סרט כחול. ואז אני שולח SMS לחבר שלי ומתברר שהיא בכלל מחפשת משהו רציני.
אני לא יודע . אולי אני דפוק??? אולי אני צריך להשקיע יותר? אולי אני מצפה למשהו שלא קיים כרגע?
כאן מתחילים הסרטים הרעים. לכולם יש את זה. השאלות הניצחיות. ובניגוד לאחרים לי זה עובר אחרי 5 דק'.
איזה מזל (בציניות כאילו??) נפלתי על הנהג מונית שהסיע אותי מהבית לחבר. חבל שלא מלאתי טוטו. הסיכוי שאני אזכה בטוטו נראה לי יותר טוב מאשר שאני אפול על אותו נהג.
אני מסתכל למעלה ומקבל את העונש. כנראה הייתי ממש גרוע בגלגול הקודם. בטח יושבים עליי כמה חבר'ה למעלה ומריצים עליי דאחקות.
ואומרים לעצמם "איך נדפוק אותו עכשיו... בואו נראה..." ואז קם אחד ואומר: " נשלח לו את הנהג המונית שחפר לו"
ואיך אני התפתיתי לשבת מקדימה??
הנהג מתחיל לחפור ואני חושב בכלל על משהו אחר. מה אני אעשה ? אולי אני SMS לה בחזרה?? והחסרונות שלה כמובן עולים.
ואז אני מגיע להבנה, ממש הארה:
אני לא יודע בדיוק מה קרה, אני לא זה שהחלטתי שככה יסתובב הערב, סתם ציפיתי למשהו שרץ לי כסנריו אפשרי בראש.
אני ראיתי משהו אחר. יש לי קטע חזק שזה לא תלוי בי אני יודע לנתח מצבים ממש טוב ולתת פתרונות וכשזה קשור אליי אני ממש מוגבל.
הגעתי הבייתה. שילמתי לנהג. עפתי מהמונית עליתי למיטה. נכנסתי ו..... בסוף שלחתי לה SMS כתגובה לזה ששלחה לי שנדבר מחר.
ואני רואה שהייתה לי שיחה שלא נענתה. אני מסתכל ואני רואה שידידה שלי שהיא קצת אוהבת שאני מכאיב לה. התקשרה ובדר"כ היא ממתקשרת רק בימי שישי כשהיא חרמנית. הפסדתי משהו.
בקיצור הבנתי שהיום הזה כבר צריך להגמר. הדלקתי טלוויזיה. וחשבתי שאני מתחיל לכתוב את כל מה שעובר לי בראש.
שתבינו מה קורה לגבר הזה. כל יום זה ככה. כל יום סרט אחר. לפעמים אני בונה ומרכיב אותו ולפעמים רק זורם.
החלטתי שאני אשתף את מי שבא לו לקרוא או שאין לו משהו אחר לעשות.
האמת יש עוד כ"כ הרבה לספר. אבל כבר הלכה לי היד.
מקווה שניהנתם (הפכתי לסלקטור), סעו בזהירות. ואם שותים לא נוהגים...חחחחחחחחח.
והיום גם כבר לא מעשנים.....