מוחו של גבר

המשך מעלליי בעיר הגדולה.
אתמול בערב ישבתי לי בבית ואחרי מבחן מאוד קשה השבוע ולחץ מטורף מהעבודה החלטתי שהיום צריך להתפרק. (ויום הולדת הייתה לי השבוע ועוד לא חגגתי- ותודה למי שידע/זכר כמו עגילים עגילים)
אז ככה, ישנתי צהריים, התקלחתי, התגלחתי אכלתי ארוחת ערב ראיתי קצת טלוויזיה ובשעה 23:00 התחלתי טלפונים. ואחרי שעה הבנתי שזה המצב:
1 – חבר במילואים
5- חברים רוצים להישאר בבית
2- חברים יוצאים עם בחורות לדייט.
2- חברים משחקים פלייסטיישן בבית
2 - ידידות ישנות
1- ידידה אמרה שנצא אבל לא חזרה
ושאר האנשים חסרי מזומנים ומעדיפים לקרוא עיתון או לחטט באף במקום לצאת.

בקיצור זה לא אני שהפכתי להיות צעיר, אבל כולם ממש נהיו זקנים וכבדים. (לנשואים אני אפילו לא מתקשר לשאול כי אז הם אומרים שאני לא בא לבקר או שרוצים שאני אקפוץ ומנסים לגרור אותי גם לשעמום הנוראי שבו הם נמצאים).

בקיצור את האור בקצה המנהרה ראיתי באמצעות ידידה ששלחה לי הודעה ששואלת איפה אני ואם שמרתי לה מקום.
חיוך של ילד מפגר מילא את פניי. וישר שלחתי לה בחזרה שאני בדרך לפאב XXXX (כאלו ברור שאני לא אכתוב??). הבחורה החזירה שהיא עוד 10 דק' שם.
כרגיל הזמנתי מונית , ולהפתעתי הגיע נהג מקסים, אחד כזה שלא מדבר. כ"כ שמחתי ונהניתי מהנסיעה אפילו לא ניסיתי ליזום שיחה והוא בשלו- שותק. הייתי מוכן לשלם לו כפול על הנסיעה.
הבנתי שאם היום מתחיל ככה אז הדברים מתחילים להסתדר מעולה (זהו שלא).

אהה נזכרתי – יש לי קטע כזה שאני מתלבט אם לצאת או לא – אז אני משחק 3 משחקים שונים במחשב כמו פריסל וכו'. (הבנתם את הרעיון) ואם אני מנצח או מסיים 2 מהם אז אני יוצא. ואתמול ניצחתי את כל השלושה למרות שהשלישי היה מיותר אבל בא לי !! וזה רק מעיד על סימן טוב.
בקיצור הכוכבים היו במקומם הנכון – מרקורי עם מאדים ונוגה. ורק חיכו שאני אגיע.

טוב, הגעתי לפאב- כרגיל בכניסה מאה אנשים (והשעה כבר 1:00). כולם מנסים לדחוף ולהיכנס.
ידידה שלי שולחת לי הודעה שהיא כבר בפנים ומפוצץ שם- אבל למי אכפת כבר הגעתי עד לפה אין סיכוי שאני חוזר הביתה.
מחכה דקה, באה הסלקטורית הקטנה עם העיניים הירוקות מחייכת לי ומצביעה עליי – "תכניסו לי אותו"
צועד מאושר לכיוון המחסום של הכניסה כאילו בחרו בי לאוסקר או לפרס מפעל חיים מכל האנשים בכניסה. ואני שומע ברקע "איך הוא נכנס? הוא הגיע אחרינו." נכון מטומטמים איך לא הבנתם שאם בשעה כזאת עדיין עושים לכם בעיות בכניסה אז תלכו למקום אחר או שתחזרו בסוף הערב מתוסכלים.
למדתי משהו בחיים שעם סלקטורית אין מה להתווכח – לא זה לא, אבל מה שבטוח זה שאם תמשיך ותתעקש אתה רק מבטיח שגם בפעם הבאה לא תכנס. והאבסורד הוא שזה ממש לא משנה מי אתה או מה אתה, אני כל הזמן נכנס ויש לי חבר שבד"כ לא מכניסים (והבחור חנון). ולפעמים אתה נופל על סלקטורית במחזור או אחת שרבה עם מישהו קודם והיא בקטע של פרינציפ אז אין מה להישאר – לך למקום אחר.

בכל מקרה, מסתכל לסלקטורית בעיניים היפות וחושב מה הייתי עושה לה בלילה גשום באיזה מרתף עינויים.
הפאב מפוצץ אנשים אני עולה לקומה השנייה כדי לאתר את ידידה שלי. ואני רואה כבר 2 גברים מסביבה מנסים להתחיל איתה.
היא קולטת אותי ומחייכת. אומרת לי לבוא., אני מגיע, הברמן שואל מה לשתות ואני מסמן לו ביד כבר את המראה של הכוסית. ההוא ישר קולט ומוזג לי ויסקי.
אני מסתכל על ידידה שלי ובוחן אותה. אני מבין שהבחורה במצב הזה היא כמו פצצת זמן מתקתקת.
לבושה במיני קצר חום בז' כזה. מגפיים שחורות גבוהות, חולצה שחורה כזאת פתוחה מכל הכיוונים.
השיער הבלונדיני שלה פזור. בקיצור הבחורה כוסית. ולא רק זה אני קולט שהיא באה עם שלוש חברות שלא מביישות אף תצוגת אופנה. אני מבין שהם באו במטרה אחת והיא להכיר וכמה שיותר.
אני מבין שמתאים לי ואין מצב שאני יוצא היום עם פרס ניחומים של נשיקה בלחי.
מתחיל לחלק את הערב לשלבים (ככה יותר קל לי להתמקד בכל שלב):
שלב ראשון – הזמנת צ'ייסרים לכל הבחורות.
שלב שני – ריקוד עם אחת מהם
שלב שלישי – לרקוד עם אחת אחרת ולדאוג שהם יסתכלו
ושלב רביעי – הכיבוש הסופי – ישיבה על הבאר ושיחה מצחיקה – ושאיפה למעבר לשיחה.
הדרך לבחורה מתחילה בלבלבל לה את המוח – היא מתחילה לצחוק. המוח נפתח ולאט לאט גם הרגליים.
זה התכנון לפחות. (ההבדל הקטן בין מה שאני רוצה שיקרה לבין מה שקורה)

בקיצור איפשהו בין שלב 2 ל-3 כבר הייתי מסטול. והנפילה החלה....
אני מתחיל עם אחת מהם והשנייה מסתכלת, עובר לשנייה והשלישית מחייכת, עובר גם אליה ואז אני מבין שעשיתי את טעות חיי. אסור להתחיל עם 3 בחורות באותו מקום שהם רואות אותי מתחיל עם מישהי אחרת ובטח כאשר מדובר בחברות.
איבדתי את הפוקוס. אני לא ממוקד!! ומתחיל לעשות טעויות של טירון.
הבנתי שאני צריך פסק זמן. לסדר את המחשבות. אני הולך לנוח על איזה משענת של ספה. פתאום מתיישבת לידי אחת.
אתם מכירים את זה שבמבט ראשון מישהי נראית סבירה ואחרי מבט שני אתם לאט לאט קולטים שהיא פצצה?
בקיצור הבחורה המתיישבת היא מהסוג הזה. אני מסתכל עליה, בוחן אותה. עיניים חומות, שיער שחור/חום, גומות חן כאלה מלאות. מראה ראשוני סתמי, ורק אז אני קולט שהבחורה פשוט מתוקה. מדהימה במתיקות שלה. היא לא כוסית על אבל יש בה מיוחד שממש מושך.
אני אומר: "התעייפת?"
היא עונה: "מפוצץ פה"
אני: "יום שישי את יודעת .. יש בעיר.." (השעה הייתה כבר אחרי 12 וכעקרון כבר יום שישי- אל תהיו כבדים הבנתם את הפואנטה).
היא (צוחקת): "נפגשים כל הלילה עד הבוקר הבא"
(עכשיו אני ממש מרגיש זקן – לשיר שירים שכאלו)
אני מחייך: "חכי ותראי"
אני מרים את היד: "נעים מאוד_____,."
היא עונה:"נעים מאוד ____"
( _____ זה לא באמת השם שלה וגם לא שלי )

שואלת אם המקום ככה בד"כ, עניתי לה שלא. בד"כ אפשר לנשום והיום ממש חנוק פה.
מבין שהבחורה לא מהסביבה. שואל אותה עם מי היא פה והיא עונה עם חברות.
שואל אם בא לה לבוא לפאב קרוב הרבה יותר נוח. מחייכת אליי עם הגומות המדליקות ואומרת לי שהיא צריכה לבדוק עם החברות.


והנה הנפילה:
אני מזמין לה צ'ייסר ושולח אותה לבדוק עם ה"חברות". היא חוזרת עם ואומרת שאין להן בעיה אבל לא עד מאוחר. (אמרנו עד הבוקר הבא לא???)
בקיצור אני יוצא ומחכה לה בחוץ והיא מגיעה עם ה"חברות" שכוללות:
2 בחורות מתוסכלות
וגבר (נהג תורן כנראה)
אוי ואבוי...
איך מהתחלה כ"כ תמימה הפכתי להיות בייביסיטר לתסכול הערב???
למה זה מגיע לי??
ומה הקטע הזה שתמיד נדחפת איזו חברה כונפה ומבאסת שמתסכלת את כולם.

עם החברות עוד אפשר להסתדר – נמצא פראייר, נצחק איתו ונכניס אחת מהם ישר לזרועותיו. נחלץ את השנייה ע"י מישהו מסטול. אבל מה לעזאזל אני עושה עם בחור??? מה אני אמצא לו??
הבחור נראה גרוע, גם ריח לא בשמיים. ממש עבודת גמר רק לשקם אותו – ולי אין את כל הלילה.
אני מרגיש בהישרדות, הבעיה היא שאני פה לבד ואפילו הקוקוסים נגמרו.

אני חושב מהר ומבין שברגע שכולם פה יהיו מסטולים האווירה תשתנה מהר מאוד והם יתחילו לרקוד ואני אשאר אתה לבד.
נכנסים לבר – אני אפילו לא מחכה לשבת וכבר מזמין 4 צ'ייסרים של בד אפל (תפוח חרא) וויסקי.
כבר עברה לי כל הסטלה. צריך למלא מטענים מחדש.
שותים ושותים, התוכנית רצה ודופקת הגבר התחיל לרקוד (תודות לתרופת הפלא – אלכוהול).
לשתי הבחורות הכרתי שניים שישבו לידנו, בקיצור כולם מרוצים – התוכנית דופקת וכנראה שרק היא.
כי אני מבין שלמיטה לא נגיע (בטח שלא עם הגבר) 

אבל אולי שווה להשקיע קדימה???? אני בחור אוהב סיכון ואני בד"כ משקיע בהשקעות עם סיכון גבוה (תשואה גבוה יותר) אבל במצב הזה רק שוקע ושוקע.

אני יושב איתה לבד – סוף סוף נטרלתי את כל ההפרעות וה"רעשים" החיצוניים.
יושבים, צוחקים, אני נוגע קצת – מחכה לתגובה, מקבל אישור וממשיך.
אומר לה משפט של ערסים (אין מה לעשות – זה עובד):
"את הולכת לנשק אותי היום או שאני אצטרך לשקר ליומן?"

הבחורה צוחקת ומתקרבת אליי לאוזן.
אני כבר מרגיש את הנשיקה, מרגיש את השפתיים הרכות האלו על שלי ונכנס לעולם של פנטזיה (זה סתם בשביל שתיהנו) - מרגיש איך היא קשורה אצלי במקלט מחכה שאני אענה אותה, אני חוזר מהעבודה, מוריד את הבגדים ומחליף ל"בגדי עבודה" נוחים יותר, מכין את המכשירים ושואל שאלות. תשובה נכונה מזכה בנשיקת נשיכה ותשובה לא נכונה מתוגמלת בעונש.
בכל מקרה אני יכול להמשיך ככה כל היום אז בוא נמשיך.

אז...אני מקבל את הסטירה שציפיתי לה בצורת משפט מטומטם-
"לא נעים ליד אנשים, וגם חברות שלי פה".

מה??? כאילו מה??? את מטומטמת??? לא נעים??? מה יקרה שאני ארצה לצבוט לך פיטמה?? או אולי להכניס לך מאחור??? הרי זה מעשה סדום!!! עוד לא התחלתי עם משימות של ללכת לעבודה בלי חזייה או תחתון. או אולי לשים לך מצבט למשך על היום בפטמה עם הפסקה של 10 דק' לכל שעה???

מה הקשר לנעים ??? הוא מת ביום שנולדתי. כולי כבר עצבים.
מה אני עושה עכשיו? אני כבר חרמן, מסטול, אימצתי לי פה בחורה עם שתי סתומות וקוקסינל. מה הלאה??

הבחורה מסיטה לי את היד וקמה לרקוד. מסתכלת עליי במבט של בוא אולי??
אני מתסכל עליה – רוקדת כמו סבתא בבית אבות.
הבחורה לא יודעת לזוז- אין קורדינציה בשיט. אין קצב, אין תנועה, קשה קשה.
בעולם מתוקן היו עוצרים אותה.

אני מבין שמפה לא תצמח לי הישועה. משלם את החשבון אומר שלום לכולם ויוצא. היא באה אחריי ואומרת שהיה לה כיף וחברות שלה מה זה נהנות (ממש מעניין לי ת'תחת).
ושאולי נפגש שוב. אז אני עונה לה שלא נראה לי כי רק עכשיו יצאתי מקשר ארוך ואני קצת מרוכז בעצמי ובלה בלה בלה.(הקשר הארוך היחיד שהיה לי בזמן האחרון זה עם החתולים בחצר).

אז היא לוקחת את הטלפון שלי מהיד ורושמת את המספר ואומרת: "תתקשר".(תחי התמימות לנצח נצחים)
אני מחייך והולך חוזר לפאב הקודם – לידידה. חושב לעצמי – כן ברור, בטוח שאני אתקשר, אם מנשיקה לא נעים לך אז.... זה טבוע בי, וכבר נמאס לי מהמצב שבחורות שאני צובט או נושך דופקות לי מבט של מורה. אני כזה. (סוטה מעט)

בקיצור חוזר לפאב – רואה את הידידה כבר מרוחה על מישהו. וחברה שלה מסטולה על הבר. מתיישב על הבר – סוף סוף יש מקום, מסתכל סביב ולא מוצא טיפת פוטנציאל.
החלטתי – אני עף לפאב אחר בעיר אחרת.

אומר שלום ועף. תופס מונית ונוסע, לפחות על נהגים טובים נפלתי היום – הגעתי לעוד אילם (נראה לי שיש כמה נהגי מוניות סוטים שקראו את מה שכתבתי פעם שעברה והפיקו לקחים).
בכל מקרה מגיע לפאב אחר שכבר חצי ריק. מת מרעב – מזמין לי טוסט הבית. בהתחלה הברמן אומר שהמטבח סגור אבל לאחר מעט שכנועים הוא נפתח מחדש.
מזמין לי שתייה בינתיים ובודק את הלך הרוחות בפאב. רואה איזו בחורה שיושבת לה לבד בצד ושולחת SMSים. שואל את הברמן עם מי היא נמצאת והוא עונה שלבד.
אני קם ומתיישב לידה. היא נראית לי קצת שרוטה. אבל כל קוץ במדבר פרח, יש חרמנות וצריך לפרוק אותה.
שואל אותה מה להזמין לה, מסרבת בהתחלה אבל אם את המטבח פתחו אז לה בטוח שאין סיכוי.

מזמין לה משקה ומרימים לחיים (ולמוות). אני שואל אותה עם מי היא (כאילו שאני לא יודע). והיא עונה שלבד.
מתחיל בשיחה ארוכה עם הבחורה שלאט לאט מתבררת כאינטליגנטית. אז ככה:
בחורה חמודה. חכמה, עצמאית. בינתיים הכול טוב.
מגיע הטוסט – אני רעב מת – מציע לה ביס והיא אומרת שלא (אני נרגע)
מסיים לאכול תוך שתי דק' וממשיך לשיחה. מבקש מהברמן איזה שיר. היא מתחילה לרקוד במקום (יחי ההבדל ממקודם). אני והיא כבר כמעט לבד בבר מציע לה לקום לרקוד והבחורה מסכימה. איזה כיף כבר 4 בבוקר אני והיא רוקדים בפאב לבד.

אמרתי לעצמי אולי מישהו למעלה רואה מה שקרה לי היום והחליט לצ'פר אותי, אבל... כנראה שלא.
סתם ניסיון נוסף להפיל אותי בפח. אני אומר לה שהיה לי ממש כיף לרקוד איתה ומאחר והמלצריות כבר מרימות בפאב כיסאות אז כדאי שאולי נפרוש להמשך לילה חם ורטוב עד הזריחה.
הבחורה מסתכלת עליי ומחייכת. והיא אומרת לי "תשמע, אתה מאוד חמוד ומצחיק ו.... אבל כבר מאוחר ואם נמשיך מפה אתה לא תעריך אותי וזה יהיה סתם, אם אתה רוצה קח טלפון ותזמין אותי ליציאה ראויה ומשם נמשיך- בקיצור תפגין רצינות". רצינות??? אני??? אולי בעבודה. אבל עכשיו?? בשעה כזאת?? זה לא חוקי להיות רציני עכשיו.
התייאשתי, אמרתי לה שאני ורצינות רחוקים שנות אור. ושהיה לי כיף, אם נפגש עוד פעם במצב נטול אלכוהול ולא כמו עכשיו אולי נמשיך. כבר השלמתי עם העובדה שהיום אני אחזור לחברי הטוב – המחשב ולכרית. ובבוקר נצפה ליום טוב יותר.
אני בטח אלך לקנות בגדים ומחר בלי קשר יש לי מסיבה של ידידה טובה אז אני מקווה שמחר יהיו התפתחויות שונות. בקיצור מוסר ההשכל מכל הערב (לפחות יצא משהו) - שמתחיל טוב וקל לך זה לא בהכרח מבטיח שהסוף יהיה דומה. והאמת שכבר תקופה לא הולך. יש לי דוד שתמיד אומר שני משפטים קבועים:
1. חמור אם תחתוך לו את האוזניים לא יהפוך לסוס.
2. ואם זה נראה כמו חרא, יש לזה ריח של חרא וצבע של חרא – זה חרא!!!

ככה שהחלטתי שאני כבר לא אצפה לטוב ולא אתאכזב. אני אשלים עם העובדה שכרגע תקופה מעצבנת.
היום בערב מסיבה עם תקווה לטוב ולפנטזיות שיתגשמו (חזרתי לסורי- לתקווה הנואשת- קשה להפנים לקחים)
בכל אופן שיהיה סופ"ש מהנה לכולם