החטא ועונשו [50 גוונים של שובבות
היא הקניטה אותי בשובבות.
מנפנפת בירכיה החשופים מכנסונים גבוהים ועקבים.
היא כרכה את רגלי כדי להסיר את המגף שלי.
מתכופפת כדי לוודא שאעריך התמסרותה.
בזו אחר זו הסירה המגפיים.
ואז היא הגישה לי את המשקה שלי.
היא כרעה על הרצפה מולי.
הבטתי עליה מלמעלה.
יכולתי לראות את הידיים שלה רועדות קמעה.
"מה קרה ילדונת ?" שאלתי.
"כלום, אני כאן במקומי אדוני," היא ענתה.
"אני מודע למקום שלך," אמרתי בחדות.
"עכשיו ספרי לי מה לא בסדר," הוספתי.
ידיה נצמדות לפניה.הראש שלה מופנה למטה.
"אוננתי והשפרצתי מעט על החולצה שלך אדוני,"
היא לחשה בהססנות.
יכולתי ממש לחוש את את הפחד האצור בה משווע להתפרק.
ותחושת את האכזבה שהייתה לה מעצמה.
"אתה מוכן לסלוח לי אדוני?" היא שאלה.
הביטי אלי אמרתי בנוקשות.
היא הרימה את ראשה עם עיניים מייבבות ממש כמו של גורת כלבים שעשתה פיפי במקום אסור....
"בואי אלי," אמרתי.
היא זחלה אלי על הידיים והברכיים.
"קומי," ...
"כן אדוני," היא אמרה בחשדנות.
היא עמדה מולי ממאנת להביט ישירות עליי.
"בואי שבי על ברכיי" אמרתי לה.
היא התכרבלה בחיקי.
הראש שלה על הכתף שלי. ליטפתי את עורה הרך כמשי
"אני סולח לך ילדונת," לחשתי באוזנה.
יכולתי להרגיש את ההקלה בגופה.
"תודה אדוני," היא אמרה בשקט.
"אבל.. את יודעת שתיענשי," אמרתי.
"כן אדוני," היא ענתה בנימה שובבה.
היא הרי אהבה את הספנקים וההצלפות הקלות שליוו את חדירתי אל תוכה ....
"באמת רציתי ללבוש את החולצה הזאת," אמרתי.
"כן אדוני, אני יודעת ואני מצטערת," היא ענתה.
ואז היא הביטה בי וחייכה.
זרועותיי הידקו אותה קרוב יותר אלי
"למה את מחייכת? שאלתי.
"אוף אדוני באמת לא הבנת שזה אמנם החטא ועונשו אבל בשבילי העונש הוא מתנה מאדוני...
חייכתי גם אני ו...אין ספק זר לא יבין זאת