אני מנסה מאוד להיות יעילה . יעילה בעבודה , בבית ובחיים שלי בכלל .
אני מנסה לנהל נכון את התוכניות שלי , את המשימות שאני מתכננת לעצמי .
אני לא רושמת לי פתקים או תזכורות , הכל נמצא אצלי בראש . אני סומכת יותר מידי על הזיכרון שלי .
אני יודעת לעבוד תחת לחץ . הלחץ מאתגר אותי ונותן לי דרייב להגיע ליעילות מירבית .
כשאני מצליחה לעמוד ביעד שאני מציבה לעצמי , אני נותנת לעצמי פרס . אני שולחת הודעה .
אני מתיישבת בפינה שקטה מרוחקת , מתנתקת מהכל ומנסה לנשום . נשימות עמוקות . לשאוף ולהוציא אוויר . כשאני מתחילה לכתוב 'הי' האצבעות רועדות לי . הלב דופק לי . מרגישה גם דופק באזור האחורי של הראש . אני נושמת עוד כמה נשימות עמוקות ומצליחה להוסיף את הכוכב , האימוג'י הצהוב זורח ⭐
מולו אני אמיתית . חשופה . מלאת יראה .
מולו אני מרשה לעצמי להיות קטנה . להיות חלשה . להרגיש פגיעה . מולו אני לא קשוחה . מולו אני לא מפחדת להיות אני . לא חוששת משיפוטיות או ביקורתיות .
בהודעה שלי אני מבקשת לנשום . להתפרק . להישבר ולהתחבר מחדש .
אתמול לא שלחתי הודעה . רציתי כל-כך . זה ממש עמד לי בקצות האצבעות אבל לא שלחתי . ידעתי שלא אצליח לעמוד בכל התוכניות והמשימות שלי .
הייתי כל-כך קרובה לסם שלי , להתמכר ..
