לפני שעה. יום חמישי, 5 במרץ 2026 בשעה 17:07
המחשבות מתערבבות
הזמן מטושטש
והלב לומד לנשום בין הרגעים
לפעמים גם בתוך הערפל
יש חיים שממשיכים
בשקט
לפני שבוע. יום חמישי, 26 בפברואר 2026 בשעה 11:33
גם אם הן נסתרות ממני
כרגע ....
לפני שבוע. יום שלישי, 24 בפברואר 2026 בשעה 12:21
פעם חשבתי
שהקצה המסוכן הוא שחרור
היום אני יודעת
שהקצה האמיתי הוא האיפוק
לפני שבוע. יום ראשון, 22 בפברואר 2026 בשעה 14:12
אני יושבת על הסלעים
המצלמה ביד
מצלמת את החופש שלי
וחושבת על אתמול
איך האיפוק הרעיד את כולי
איך הייתי עירומה בפני התחושות שלי
עטופה בתוך חיבוק מנחם
וכמה הכל עדיין בוער בתוכי ....
לפני שבועיים. יום חמישי, 19 בפברואר 2026 בשעה 11:44
את הקושי
או את זה שאת עומדת בו ?
את העומס
או את זה שאת לא נשברת ?
את האכזבה
או את זה שעדיין נשארת פתוחה ?
את העייפות
או את זה שהמשכת גם כשלא היה לך כוח ?
את הבלגן
או את החיות שבתוכו ?
את הרעש
או את השקט שנמצא מתחתיו ?
את הרשימה שלא נגמרת
או את כל ה✔️ שכבר סימנת ?
האור תמיד שם
בתוכך 🪷
לפני שבועיים. יום רביעי, 18 בפברואר 2026 בשעה 2:06
אני מתנדנדת
נדנדה גדולה, רשת עגולה
הגוף עולה יורד
הרוח נוגעת בי
השמש מלטפת אותי
המחשבות מתפזרות
העולם קטן לרגע
אבל הכל גדול
גדול עלי
הגעגוע מציף
הרעב שורט
החושך חונק
ופתאום לראות את האור
להרגיש אותו רועד בגוף
את הנשיקה הקטנה על הלחי
והידיים הקטנות שמחבקות
ולהודות
על החיבוק
על החמצן
על הריח
על הטעם
על החיים שמתחברים כאן ברגע הזה
לפני שבועיים. יום שישי, 13 בפברואר 2026 בשעה 4:26
6:30 בבוקר
יום שישי
העיר עוד שקטה
הכבישים ריקים
אבל השוק כבר נושם חזק
והיא נכנסת פנימה
עם מצלמה ביד
בין דוכן לדוכן הגוף שלה מתעורר
העור שלה קולט הכול
הדופק שלה מסתנכרן עם הבלגן
המצלמה מתקתקת רגעים
והרגעים מתקתקים אותה
היא שולחת חיוכים בלי לחשוב
מקבלת מבטים ישירים
שיחה קצרה פה
צחוק פתאומי שם
קרבה רגעית שמרגישה אמיתית
אין מסיכות
רק אמת גולמית
אותנטית
מלאה ריח טעם
וחיים
לפני 3 שבועות. יום שלישי, 10 בפברואר 2026 בשעה 11:29
פעם היא ניסתה להסתיר
את כל הלכלוך שבתוכה
לשמור על ניקיון מושלם
גם חיצוני וגם פנימי
אבל הלכלוך דחף
דלף בין האצבעות
בין המילים
מתוך השקט
והיא הרגישה אותו
חם
לוחש
מתפשט
לא מאפשר לברוח
והיא הקשיבה
ללחש הקטן
הקול העוטף שלו
שהזכיר לה
שגם הלכלוך הוא חלק מהנשימה שלה
לפני 3 שבועות. יום שישי, 6 בפברואר 2026 בשעה 6:49
מהרעש שבין המחשבות
מהשוואות שקטות
מהמדידה העצמית
מהצורך להיות מובנת מיד
מהרצון לקלוע בול
מהמאמץ לדייק יותר מדי
מהמתח שבכתפיים
מהזיכרון שמקדים את הרגע
מההרגל לדעת איך זה אמור להיראות
מהפיזור
מהבריחה פנימה
מהקולות שמבקשים אישור
מהספק שמבקש שליטה
מסיפורים מוקדמים
מהצורך להרשים
מהתפקידים
מהדימוי
מעודף מחשבה
מהאצה
מהחזקה מיותרת
מהפחד לטעות
מהצורך לדעת מראש
מהעבר שעדיין מבקש תשומת לב
מהעתיד שמנסה למשוך קדימה
תגיעי נקייה
כדי להרגיש
תגיעי נקייה
כדי שהגוף ידבר ראשון
כדי שהנשימה תוביל
תגיעי נקייה
בלי שכבות
בלי מסכים
תגיעי נקייה
כדי להיות
בדיוק כאן
לפני חודש. יום ראשון, 1 בפברואר 2026 בשעה 2:13
אני מצלמת תמונה של עצמי
איתי
ואז אני רואה אותה
אותי
מסתכלת עליה
מכל הצדדים
משנה זווית
אור
מרחק
ואז מתחיל
מחול השיפוטיות
קרוב מדי
רחוק מדי
יפה מדי
חשוף מידי
לא מספיק
אני בוחנת
מחפשת מה לא יושב
מה עוד יש להסתיר
ועדיין ....
משהו בי לומד לעצור
לא למהר לתקן
לא למהר לפסול
רק להתבונן
ולהישאר
על הקו הדק הזה
בין שלמות לשיפוטיות