אמת עירומה

ערב

חושך

שקט

ים

גלים גבוהים

ואני

עמדתי שם

ורוקנתי 

עוד קצת

מהמחשבות

מהרעש

חזרתי הביתה

עם מלח על העור 

ומעט שקט בלב

ואז מגיע משפט אחד

רק משפט

שנכנס פנימה

בדיוק למקום הכי חשוף

הכי כואב

הכי שבור

ונוגע במקום שכבר פצוע 

כי יש דקירה

ויש דקירה עם סיבוב

ואת הסיבוב הזה 

הגוף זוכר הרבה אחרי שהמשפט נגמר

לפעמים באלי רק מילה

לפעמים באלי משפט

לפעמים באלי משחק

לפעמים באלי אתגר קטן

רק כדי לבדוק אם אני עדיין אני

לפעמים מספיק לי רגע שקט

מחשבה לא תמימה

וחיוך קטן לעצמי

וזהו .

אני מרגישה כאילו אני עומדת מאחורי סורג שקוף

רואה את העולם

מתנהלת בתוכו

מחייכת אליו

ממלאת את כל התפקידים שלי

עושה את מה שצריך

נראית בדיוק כמו שמצפים ממני להיראות

אבל בתוכי מחכה עוד מישהי

לא פרועה

לא מסוכנת

לא אסורה

רק חיה

מאוד חיה

מלאה סקרנות

מלאה תשוקה

מלאה צבעים שאף אחד לא רואה

שלא מבקשת לברוח

לא מבקשת להרוס

רק רוצה מקום

מקום לנשום

מקום להרגיש

מקום להיות

מהדחף שמופיע בלי הזמנה

מהזיכרון של מה שעשה טוב

מהרעב שנפתח בגוף

מהגעגוע למגע

מההרגל לברוח לשם

מהאש שמתעוררת לבד

מהידיעה איך זה מרגיש

מהחשק שמבקש עכשיו

מהמחשבה שאי אפשר בלי

מהשכנוע הפנימי של רק קצת

מהקול שאומר מגיע לך

מהלב שמתבלבל בין צורך לתחושה

מהחוסר שמתחפש

מהציפייה להקלה מיידית

מהחיפוש אחר ריגוש

מהתלות ברגע קצר של שקט

תתרחקי רגע

כדי להרגיש מה באמת חסר

תתרחקי רגע

כדי שהגוף ייזכר שהוא שלם גם בלי

תתרחקי רגע

בלי לרוץ למילוי

בלי להשתיק את הרעב

תתרחקי רגע

כדי לגלות

מה רצית באמת

ומה נשאר כשלא בורחים יותר

יצאתי ללכת

רק אני

רק ללכת

ההליכה לוקחת אותי החוצה

אבל בעצם מחזירה אותי פנימה 

לתוך המחשבות

לתוך התחושות

לתוך הרגשות

בהתחלה הראש עוד דיבר

רעשים כאלה של יום יום

אבל לאט לאט

התחלתי לראות דברים קטנים

ופתאום

לא הכל היה “אני צריכה”

לא הכל היה “חסר לי”

היו רגעים של יש

שקטים כאלה

פשוטים כאלה

אמיתיים

אני פשוט לפעמים לא מסתכלת

היום כן הסתכלתי

הריח הזה נשאר עליי

נקי

אבל לא באמת

יש בו זיכרונות

של חיים

של לכלוך

של רגעים שלא מספרים 

אבל רק המוח זוכר

כמה הייתי רוצה להרגיש עד הסוף

בלי לעצור

בלי לסדר

בלי להיות 'בסדר'

בלי להיות 'נורמלית'

אני רוצה להישאב

לאבד שליטה לרגע

רק כדי לחזור לעצמי יותר

חיה

אני נוגעת במקום הזה

שמרגיש מקולקל

לא ראוי

לא שימושי 

אבל עמוק בפנים

אני נזכרת 

גם יודעת

שגם שם

יש חיים

הייתי רוצה לשכוח

ממה שנכון וממה שלא נכון 

ממה שמסודר

וממה שמתפרק תוך כדי

הייתי רוצה לרדת רגע

מתחת לכל ההגדרות

הדבר הזה

שמתעורר בי

דווקא כשאני שקטה

הדבר הזה

שאין לו שם

אבל יודע בדיוק איפה לגעת

הדבר הזה

בין הקצוות 

ואני נמסה לתוכו

הדבר הזה

שאני לא מסבירה

רק מרגישה עד הסוף

הדבר הזה

ששובר את השקט מבפנים

הדבר הזה 

שבא רק להזכיר לי

שאני חיה