לפני חודש. 5 באוקטובר 2024 בשעה 12:40
כשאני חושבת עליך, עליי, על המקום החדש והכל כך טבעי הזה, אני מבינה שאני פתאום מסוגלת להשאיר מאחוריי, את כל מה שסחבתי איתי לאורך השנים.
מתוך המקום הזה ששואב אותי אליו ואל חוסר הודאות, מהמקום הזה, הקרקע מרגישה פתאום כל כך יציבה.
אתה כל כך שליו. רהוט וברור. אתה מאמין בי ומזכיר לי את זה כל הזמן. העוצמה השקטה שלך, כמעט ולא מאפשרת לי להתבלבל.
אתה שומר עליי כל הזמן, גם ממרחק. מכוון ומדריך. סבלני כמו שרק אתה מסוגל, מול שאלות ותהיות של ילדה שרק מתחילה להבין שהיא סופסוף הגיעה הביתה.
אני מרגישה בטוחה, דום.
זו לא הרגשה מובנית מאליה.
בטוחה בעצמי.
בך.
ביד שאתה מושיט אליי כדי למשוך אותי לעולם שלך,
למסע שלנו,
לעולם החדש שלי.
תודה דום שלי,
על הזכות להיות שלך