סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אין זיון רע יש זיון שרע לו

"לכתוב שירה אחרי אושוויץ זו ברבריות"
מאז ז' באוקטובר לא כותבת שירה ולא יוצרת אמנות, רק מקלידה זימה ברברית שחוויתי או שעוד אחווה, ללא סדר כרונולוגי וללא הקשר.
לפני 5 חודשים. 25 במאי 2024 בשעה 5:20

יושבים עם החברים שלו על בירה אצלו בבית. סתם שיחה רגילה שעוברת מפוליטיקה לשיט אחר של היומיום ומפה לשם הגענו לדבר על גברים שמקבלים נודז ומעבירים אותם הלאה. כולם הקשיבו לנאום המרשים שלי בנושא ובשניהם שסתמתי את הפה, ברגע של השתיקה הזו שלא ידעתי אם היא השקט שלפני הוויכוח הפמיניסטי המתיש הוא חייך ואמר "אני אף פעם לא מעביר סרטונים שהחורים שלי שולחות לי. אני לא צריך להסתכן ככה, אני פשוט אומר להן לתת שואו לחברים שלי".

כולם צוחקים חוץ ממני. הם חושבים שזו בדיחה להקליל את האווירה, אני כבר מבינה שאין כאן שום דבר מצחיק כי תיכף החורים שלי יתבקשו להציג את עצמם מול חבורת אנשים שעבורי הם כמעט זרים. אני אפילו לא בטוחה עד כמה הוא סיפר להם על אופי הקשר ביננו. 

מגלגלת ג'ויינט ומדליקה בשקט, אני דרוכה. מבינה שזה לא יהיה סתם ערב עם החברים שלו, אבל עוד לא יודעת מה יהיה. לוקחת שאכטה ותוך כדי שאיפה מזכירה לעצמי שאני סומכת עליו ושהוא לא יעשה שום דבר שיעשה לי רע. מעבירה את הג'ויינט הלאה.

לא יודעת כמה סבבים עברו עד שאחד הליצנים החזיר את הנושא "אתה באמת יכול לבקש ממנה לעשות לנו הופעה והיא פשוט תעשה?". "אני לא מבקש ממנה כלום, אני אומר לה והיא מצייתת. ככה זה אצלנו. רוצה הדגמה?". צחוק של מבוכה עובר בקהל ורק חכמולוג אחד פותח את הפה "עזוב, אל תכריח אותה לעשות מה שהיא לא רוצה. חבל להתעסק עם פמיניסטית משוגעת".

אני מתכווצת. מנסה להעלם כמה שיותר, לתפוס כמה שפחות מקום בחדר. שלא ישימו לב אלי. שלא ישאלו אותי מה אני רוצה. זה לא עוזר לי.

-"את רוצה להראות להם מה את יודעת לעשות?"

אני שותקת. הפה שלי יבש וזה לא רק בגלל שעישנתי.

-"קשה לך לדבר פתאום. אני מבין אותך, את מתביישת בכמה שאת חרמנית כרגע. זה מביך אותך שפמיניסטית כמוך מתרגשת מזה שאני אומר לה מה לעשות. קשה לך להודות שעם כל הפמיניזם הזה בסוף את רק רוצה שישתמשו בך"

אני מנסה לפתוח את הפה ולא ממש מצליחה, אז אני מהנהנת ממש בקטנה.

ואז הוא פשוט אומר להם שהוא מוכן לשים כסף על זה שאני מטפטפת מחרמנות כרגע, שאני מתה לתת להם הופעה. שאני כ"כ רוצה כרגע מגע בדגדגן ולא מעניין אותי מי רואה אותי. "דחוף לה אצבע לבדיקת שמן מים. אם היא יבשה נעזוב את זה, אם היא רטובה ניתן לה את מה שהיא כ"כ צריכה". זה לא מספיק לחכמולוג הזה, הוא חופר על זה שרטיבות זה טווח ואיך הוא ידע מה זה רטובה רגיל שלי ומה זה רטובה רוצה להביא ביד מול כולם. "אם תרגיש שהיא מספיק רטובה כדי להביא לעצמה ביד עם בקבוק בירה, אז נמשיך"

אני נעמדת ליד האפס הזה ומכניסה את היד שלו מתחת לשמלה. הוא בטוח שתכף ההצגה תתפוצץ לו בפנים, אבל הוא ממשיך, חושב שאנחנו משחקים צ'יקן כנראה. האצבע שלו נכנסת בקלות מאוד. חיוך קטן ו"טוב, צדקת. היא נוזלת. בקבוק קטן עליה"

"תגעי בעצמך יפה, תראי להם כמה את רוצה אותי" ואני מיד מתחילה. מתנתקת מכולם והופכת כל כולי לדגדגן ענק שרוצה עוד ועוד. אני בקושי זוכרת שהם שם תוך כדי שאני מזיינת את עצמי על הבקבוק הריק. אני רק רוצה עוד. 

כשהרגשתי שאני על הקצה התחלתי לנבוח. כולם נקרעו מצחוק. כולם, חוץ ממנו שהסביר להם שאין מה לצחוק, ככה אני פשוט מבקשת רשות לגמור. הוא ליטף את הפנים שלי ברכות ופנה אליי "עדיף שאני לא ארשה לך היום קטנה. אני לא רוצה שלא תצליחי ותשפילי את עצמך מול כולם שיראו שכמה שאת חרמנית ככה את לא מצליחה לגמור"

בשנייה הזו שכחתי מהכל וגמרתי.

מביט בך​(שולט) - וואו. כמה מנטאלי.
לפני 5 חודשים
חשופה כמעט - אם זה לא מנטלי, זה לא זה בשבילי
לפני 5 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י