אני עירומה, חרמנית ומאוד רטובה. שוכבת על השטיח ורגליי פעורות. הוא עומד מעלי ומרים מעט את כף רגלו מהרצפה. הדגדגן שלי מתחכך בכף הרגל שלו מלמטה. אני מרימה את האגן עוד ועוד, מניעה אותו, מנסה בין גניחה לגניחה לקבל עוד מהדבר הזה שעושה בי כל-כך טוב. הוא מתבונן עמוק בתוך העיניים שלי.
"זה יפה. את יפה. זה יפה לראות מה זה עושה בך. יש משהו באוננות עם כף הרגל הזו שמוציאה ממך צד שאני נהנה מאוד לראות. זה צורך שלך. אני יודע את זה ואת יודעת את זה. אין מה להתבייש בזה שאת צריכה את זה. שכשאני מאונן לך עם הלמטה של הבוהן שלי בדגדגן זה מוציא ממך משהו שלא יוצא כשאני עושה לך נעים עם האצבעות או הלשון או הזין או כל דבר אחר. זה בסדר שאת צריכה את זה. אני יודע שאת צריכה את זה. אבל אני רוצה שגם את תדעי שאת צריכה את זה".
אני מהנהנת בין גניחה לגניחה. לא רוצה או לא יכולה לדבר. גם לא רוצה כרגע שידחוף את הרגל שלו לתוכי ויזיין אותי עם כף הרגל. לא, זה לא הזמן לזה. עכשיו אנחנו בהכי משפיל, הוא מאונן אותי עם הבוהן שלו ואני צריכה בדיוק את התחושה הזו כדי לכבות את המחשבות בראש שלי ולעבור למקום אחר.
"זה לא מספיק שאת עושה כן עם הראש. אני רוצה שתפסיקי להתבייש בצורך הזה שלך. שתרגישי בנוח לתת לו להיות שלך".
הוא שותק וממשיך להסתכל בי עמוקות. אני ממשיכה לנוע עם האגן והמח שלי הופך לפירה. לפעמים נדמה לי שכשאני חרמנית השכל שלי נשפך דרך החורים שלי ולא נשאר ממנו דבר. ככה אני מרגישה כרגע כשאני לא יודעת כבר על מה אני חושבת ומה הוא רוצה ממני. אני בקושי זוכרת מי אני ומי הוא. כרגע כל הקיום שלי מסתכם בשטיח, דגדגן, בוהן, רגל והשפלה נעימה שמלטפת כל תא בכוס הדורשני להפליא שלי.
רק כשהגניחות שלי מתחילות להשתנות הוא פותח את הפה "אני יודע מה נעשה איתך. אל תגמרי עכשיו. לא משנה מה קורה, אסור לך לגמור עכשיו. אני לא מרשה. גם ככה כשאני אומר לך שאני מת על הפרצוף של האורגזמה שלך אני מתכוון באמת לדבר הזה שאת עושה עם השפתיים שניה לפני שאת גומרת, אז זה מה שאני רוצה, שנמשיך עד שנגיע לדבר הזה שאת עושה עם השפתיים ותעצרי ולא תגמרי. אני רוצה שתשארי רעבה ומיוחמת עם כוס דורשני לפליי הערב, ככה אני יודע שתהיי מספיק חרמנית כדי שהחרמנות תנצח את הבושה ויהיה לך האומץ לבקש בקול שאני ארשה לך לגמור מזה שאאונן לך בדגדגן עם הבוהן שלי. אבל באמת תבקשי בקול, לא ברמיזה, לא בלחישה, לא במילות קוד. החוק יהיה שכדי שארשה לך אנחנו צריכים להיות משוכנעים שלפחות 5 אנשים בסביבה שלנו שמעו והבינו מה את מבקשת לפני שהם יראו את המופע הקטן של הדגדגן שלך על כף הרגל שלי. רק במקרה כזה אני אסכים ואתן לך לגמור מול כולם. לא נהיה משוכנעים תצטרכי לבקש שוב, יותר ברור, יותר חזק. עד שנהיה משוכנעים. מה את אומרת?"
אני לא אומרת כלום. השפתיים שלי עושות את הדבר שהן עושות רגע לפני שאני גומרת ואני ממהרת להרחיק את האגן שלי מכף הרגל שלו, שלא אגמור כשאסור.
