אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

איש לבד

מחשבות
לפני 7 שנים. 10 בפברואר 2017 בשעה 17:10

לפני 7 שנים. 13 בינואר 2017 בשעה 14:03

לפני 7 שנים. 26 בדצמבר 2016 בשעה 9:32

כתבה מפרגנת עבור הבדסמ, מי שזה טיבעו האמיתי ולא ממש את זה מתנכר לעצמו.

 

לפני 7 שנים. 17 בדצמבר 2016 בשעה 12:23

עשר שנים לא דיברתי עם אבא שלי, כשהגעתי אליו לפני מותו הוא כבר היה מורדם ומחובר לצינורות. אם היה בהכרה לפני מותו מה היו מילותיו האחרונות? היה מאושר. חיה את הרגע, דבוק בטוב. סביר להניח שההפך: מי אתה? מה אתה עושה כאן? הסתלק.

הצילו.

לפני 7 שנים. 15 בדצמבר 2016 בשעה 20:51

כשהצרות באות, הן נופלות משום מקום.
הדברים הרעים מגיעים בפתאומיות בלי שום אזהרה.
אבל אנחנו שוכחים, שלפעמים...
כך גם באים הדברים הטובים.

לפני 7 שנים. 28 בנובמבר 2016 בשעה 12:01

אז מה היה לנו בסשן, קשירות, הצלפות, שעווה, אנאלי, וביזאר, ועוד אומרים שאני בחור רגיש ומעודן.

 

לפני 7 שנים. 28 בנובמבר 2016 בשעה 11:58

אז מה היה לנו בסשן, קשירות, הצלפות, שעווה, אנאלי, וביזאר, ועוד אומרים שאני בחור רגיש ומעודן.

 

לפני 8 שנים. 25 בנובמבר 2016 בשעה 14:07

במה אתם נוהגים? במכונית? לא אתם תקועים בכלוב,
כשאנחנו עולים לכביש אנחנו תקועים בתיבת מתכת, בכלוב.
אבל ביום שתצאו מהכלוב. אתם תגידו שלום לעבודה שלכם, לנישואים שלכם או לכל מה שכולא אתכם ולעולם לא תוותרו על זה.
אל תכנסו לקופסאות הן יקברו אתכם חיים.
בגלל זה אני תמיד על אופנוע.
וכאן בכלוב שמשחרר אותי מכבלי הכלוב הפנימי.

לפני 8 שנים. 21 בנובמבר 2016 בשעה 18:58

לפני 8 שנים. 18 בנובמבר 2016 בשעה 20:45

מערכת האדרנל מגיבה למתח
בשחרור הורמונים שגורמים לנו לערנות ולתגובתיות,
הבעיה היא שמערכת האדרנל לא מבדילה בין סתם לחץ ובין סכנה אמיתית שעומדת להתרחש,
הגוף לא יודע להבדיל בין לחץ להתרגשות,
בין בהלה לספק,
בין התחלה ובין הסוף.
הגוף פשוט אומר לכם לברוח משם,
לפעמים מתעלמים ממנו,
וזה המעשה ההגיוני,
ולפעמים מקשיבים לו.
אתם אמורים לסמוך על תחושות הבטן,
כשהגוף אומר לכם לברוח,
תברחו.