אני אדם שנמצא עם עצמו לבד, ככה כבר הרבה שנים.
אין לי בעיה עם זה, לפעמים אני מביט על עצמי במבט על, אדם לבד ללא הורים ללא אחים ללא ילדים כמעט ללא חברים, זה קצת מפחיד, לא קל, למדתי להסתדר לבד להתמודד לבד, בחגים קשה אף פעם אין משפחה להיות איתה.
אבל טבעי לי ללכת לים לבד, לשבת בבתי קפה לבד, לטייל לבד.
וזה חצי מבחירה אני אינדיווידואליסט, לא קונוונציונלי, מילדות הייתי שונה, מופנם ביישן (בטעות מפרשים אותי כגאוותן)
זה לא היה ככה תמיד עד 2004 היתה לי משפחה הורים אחים אחיינים, יום אחד הכל השתנה.
אני זוכר כשחזרתי מההלוויה של אמא שלי אבא שלי אמר לי, אני שונא אותך תמיד שנאתי אותך, עכשיו כשאמא נפטרה צא מחיי, האחים שלי צעדו בעקבותיו, מהיכן זה הגיע זה מורכב, אבל אני חייתי עד אז בעולם אחר, הייתי בטוח שאני מוקף במשפחה אוהבת.
מאז חיי שונים 22 שנים של בדידות, די עצוב, אבל למדתי להתמודד עם זה, מי שפוגש אותי לעולם לא יידע את הסיפור הזה, רק כאן באנונימיות אני יכול לפרוק.
