איש לבד

יש רגעים מרגשים שמגיעים משום מקום, אחרי שנים של חוסר שקט, הגיע תקופה של שקט, אולי החודש הכי משמעותי בחיי מיזה עשור, ואז מופיע השיר הנכון, At li layla. של בוגי בלגאן, זה נגע בי במקום ששנים לא נגעתי בו, שנים של חוסר יכולת לשחרר. מיד אמרתי לעצמי- 

הדבר הכי חשוב עכשיו

לא לעשות מזה תיאוריה על עצמך.

לא להחליט ש”זה אומר ש…”

ולא למהר להפוך את זה לסיפור.

יש רגעים בחיים שהם לא קריאה לפעולה,

אלא אישור להיות.

כשמוזיקה פוגשת מצב פנימי חופף - קורה הדבר החזק באמת.

הידיעה הפנימית - אני כבר לא מחפש “להיות מישהו” אני מחפש להיות בתוך משהו.

אני מחפש חיבור שקט, מדויק, לא מתפשר.

יש בי כרגע אנטנה מאוד פתוחה לאמת רגשית.

וצריך לשמור עליה עדינה, לא להעמיס עליה תפקידים.

אין כאן מה לתקן.

יש כאן משהו שפשוט נפתח.