איש לבד

לקחתי אותך אל המדבר, עברנו במקומות עם בתים וגינות ומכוניות שחנו לא טוב, אבל בשום מקום לא דלק אור, כאילו התושבים מתו באותו הלילה ובאוויר עדיין עומד ריח של דם. אמרתי לך לרדת מהמכונית עירומה, ציוויתי עליך לרוץ בחושך. רצת בדילוגים גדולים, כאילו שלא רצית שהלילה יכסה אותך. הנעת את זרועותייך לצדדים, כל כך גדולה היתה בדידותך.

אמרתי לך לעצור ליד עץ. קשרתי אותך חזק. מהרגלים  ועד הצוואר. המדבר היה אפל, על מה את מסתכלת שאלתי? על הנוף ענית. ״נוף עצוב״. ״נוף דפוק בשביל נקבות דפוקות״ עניתי. התחתונים שלך היו זרוקים על מושב האוטו, תחתונים מתים.

חתול שעבר רחרח אותך בבית השחי, והמשיך בדרכו בגועל נפש. 

מי שסימן אותך בטבעת כבר לא מתעניין במסלול נדודייך.

התחת שלך הוא התחת שלי, מכתשים וגבעות צלוליט,  שעליהן אני נוחת ותוקע דגל.