לפני 17 שנים. 5 בפברואר 2007 בשעה 12:02
תמיד כשאני הולך ברחוב נדמה לי שכל הנשים מסתכלות עליי, וזה מזה עושה לי טוב, אבל כשאני חושב על זה הצורה אובייקטיבית, הן נועצות בי מבטים בגלל שאני נועץ בהן מבטים חודרים חרמן שכמותי. כנ"ל לגביי חיים רמון הוא באמת ובתמים היה בטוח שהבחורה נפלה בקסמיו ושאת הנשיקה הזאת היא תנצור כזכרון קסום עד סוף ימיה.
וקצב אין לי ספק שהוא מאמין שזה שהוא תפס את א' בכוח השכיב אותה על השולחן קרע מעליה את בגדיה איים עליה, אין לו ספק שהיא נהנתה מיזה כי מי תסרב לגבר כמוהו.
ובכלל כולנו מאמינים שאנשים יותר רוצים בחברתינו מאשר אנחנו רוצים בחברתם. ואז אנחנו תמיד נדהמים כשנוטשים אותנו.
