היכרות ראשונה תמיד מרגישה כמו מסע בלי מפה.
את יודעת לאן את לא רוצה להגיע,
אבל לא באמת בטוחה מה יקרה אם מישהו יקלוט את היעד האמיתי שלך.
כי ככה זה בתחילת מסע ,
אין שלטים, אין הבטחות,
רק מישהו שמניח מילה נכונה בזמן הנכון,
ואת פתאום שואלת את עצמך אם מותר לך להאמין בזה ..
או שעדיף לבדוק איפה הקאץ'.
רוב האנשים רוצים להוביל.
אבל רק מעטים טורחים להבין את מי שמולם לפני שהם מושכים ברצועה.
ואלה שמבינים?
הם לא מבקשים שתורידי את ההגנות.
הם פשוט נכנסים דרך הסדקים.
עם צחוק, עם רמז, עם מילה שבחרה אותך הרבה לפני שהבנת שזו לא טעות הקלדה.
והכי מצחיק?
שתמיד תנסי לשכנע את עצמך שאין פה כלום.
שזו עוד שיחה.
עוד ריקוד.
עוד שטן חמוד עם מילים מדויקות מדי,
ותחושת כוונה קצת יותר מדי חדה.
אבל משהו שם...
פשוט יושב טוב מדי.
כאילו מישהו לקח את כל החלקים שחשבת שהם “יותר מדי”
ופשוט סידר אותם אחד אחד ואמר:
“ככה זה צריך להיות. בואי נמשיך מכאן.”
ומה הסיכוי בכלל?
לפגוש מישהו שגר במרחק יריקה ממך,
שמבין ציניות בלי לשאול "למה את עוקצת",
שלא נבהל ממילים חדות , אלא מחייך וחוזר עם משהו יותר חד.
שיש לו חוש הומור שחור,
אהבה לסוכריות גומי,
ורצון אמיתי לקרוא אותך, לא רק לגעת בך.
שזה מתחיל רגיל.
ריקוד עדין של שיחות, רמיזות, והמון כנות.
אני שלחתי עקיצה , הוא ענה בדיוק באותה חריפות. לא התחנף. ענה. מדויק. כאילו… קרא אותי.
ואז נופל האסימון.. הוא באמת קרא אותי. כל פוסט. כל תגובה. תחקיר מודיעיני, אבל כזה שבמקום תיק יש לו פלייליסט. ובמקום מעקב .. יש תזמון.
הוא חיכה.
לא צלצל בפעמון.
לא שלח פרחים.
רק חיכה לרגע שבו יוכל להניח מילה אחת, כמו נשק שמונח על שולחן –,לא מאיים, אבל מאוד ברור.
כמו צייד שמשקיע במארב ולומד את הטרף במדוייק לפני שהוא צד אותו.
כאילו .. עוד עסק שהוא מחכה לקנות.
האם הוא יודע שזה מסוכן לשלב אינטליגנציה רגשית, סרקזם, ושליטה פסיכולוגית בשיחה אחת?
ברור שכן. הוא המציא את הנוסחא. אין מקריות.
שילוב נדיר של "מישהו שיבין אותך לעומק" ו"זה שיפרק אותך לרסיסים באהבה".
נשמע מסוכן? ברור. זה כל העניין. אם אין סיכון להתמכר ,מה הטעם בכלל?
והתשובה היא כן. אני אשאר .. גם שיהיה לא נוח , גם שיהיה לא קל , גם שאגלה צדדים אפלים .. ויותר מזה- אני מחכה לגלות את כולם.
אז..
אני, כמובן, ממשיכה להכחיש שזה מרגש.
רק שואלת שאלות פילוסופיות כמו:
"מה יקרה אם הוא באמת מי שהוא טוען שהוא?"
אז את ממשיכה. עם עין אחת פתוחה, חיוך חשדני, וציניות שעובדת שעות נוספות כדי לא להסגיר את העובדה שמה שבאמת רצית, זה בדיוק זה.
אבל אל תצטטו אותי על זה.
אני הרי לא מתרגשת.