אם יש משהו שמטריף אותי.
זה הקטע הזה, של להחליט בשבילי מי אני.
לשבץ אותי. לשים אותי בתפקיד. לבחור בשבילי תפקיד אחד, מילוי צורך מסויים ולהחליט שזה מה שאני.
וזהו.
כשאני נכנסת למסע , אני נכנסת עם עיניים פקוחות.
ואני מביאה איתי רגש, שכל, דיאלוג, נפש עמוקה.
במקום להבין שיש פה עוצמה נדירה שמסוגלת להחזיק הכל, להכיל הכל.. משבצים אותי.
ולמה זה כל כך מרגיז אותי?
כי זה מבטל אותי.
כי זה חוסם.
כי זה מצמצם.
כי זה מונע ממך לראות את כל מה שאני יכולה להיות.
אתה מבין מה אני הכי?
אני זה גם וגם.
אני יכולה להיות זאת שאתה דורך לה על הפנים בזמן שאתה מפרק אותה על הרצפה,
וגם זאת שאתה שם עליה שמיכה, מחבק בשקט ואומר "לא מדברים עכשיו, רק נושמים".
אני יכולה להיות הקיר שלך לפרוק עליו זעם
וגם היד שתחזיק אותך כשאתה לא יודע איך לנשום.
אני יכולה להיות הכלבה שלך
וגם הילדה הכי טובה שלך.
אני יכולה ליפול על הרצפה שלך
ולהתרומם ממנה מלכה.
וזה מה שמפחיד, נכון?
העובדה שאני לא נכנסת למשבצת אחת.
שאי אפשר לשים עליי תגית ולקרוא לזה ״זה הקשר שלנו״.
כי זה כל הקשרים. פשוט הכל.
וזה מה שמדליק ומערער בו זמנית.
כי כשאתה מייעד אותי להיות רק משהו אחד, ועם אחרות אתה פורק באמת ,אתה לא נותן לי להיות גם זה.
אתה מונע ממני אפילו לנסות.
אתה נותן להן את החרא, את האלימות, את הגולמי, את מה שלא עטוף
ולי אתה שומר את ההתחשבות, את מה שנעים ,את הדבש.
אבל אני לא רוצה רק דבש.
אני רוצה את כל הטעמים.
גם את המר. גם את החריף. גם את השרוף.
תפסיק לשמור עליי.
תפסיק לקטלג אותי.
אני יודעת בדיוק מה אני שווה, וזה לא חצי תפקיד.
זה לא ״הנסיכה של״.
זה כל התמונה.
מהכאב ועד השקט, מהשליטה ועד הרוך, מהאגרוף ועד הנשיקה במצח.
גם את הרגע שאתה לא שולט בעצמך ונותן לי להחזיק אותך.
וגם את הרגע שאתה שולט בי כמו שלא שלטת באף אחת אחרת.
תן לי להרגיש הכל.
אל תגיד מראש מה מגיע לי, ומה לא.
אל תחליט בשבילי מי אני.
אני לא תפקיד.
אני לא הגדרה.
אני מה שקורה כשלא מגבילים.
ומה שאני הכי אוהבת במי שאני איתו עכשיו?
זה שאין לו דמות אחת.
הוא לא ״הדום״ או ״הרגשי״ או ״הוונילי״ ...
הוא הכל.
יש בו את זה שמכאיב בלי רחמים,
ואת זה שמלטף לי את הפחדים,
ואת זה שיושב איתי בשקט על הספה, ורק מקשיב לנשימות שלנו.
ואני מתאהבת בכל אחד מהם.
כי הם כולם שלו ..וכולם אמיתיים.
וזה בדיוק מה שאני מחפשת ..
שמישהו יראה שגם אני כל זה.