אנשים אוהבים לחשוב שהשינוי הגדול בחיים מגיע מאיזו תובנה מטלטלת, אדם שנכנס לחיים ומציל אותם. משפט אחד שמשנה הכל..
אבל האמת היא אחרת.. כי רוב האנשים כבר יודעים.
הם יודעים שלא טוב להם. הם יודעים שמשהו תקוע. הם יודעים שהם לא מאושרים. הם יודעים שהגיע הזמן לזוז.
הבעיה היא לא חוסר ידע.
הבעיה היא המרחק בין לדעת לבין לעשות.
לאורך החיים אנחנו פוגשים אנשים שמראים לנו אפשרויות חדשות. אנשים שנותנים השראה. אנשים שמאמינים בנו יותר ממה שאנחנו מאמינים בעצמנו. אנשים שמצליחים לראות את הפוטנציאל שאנחנו עדיין לא רואים.
הם יכולים לפתוח דלת...
אבל הם לא יכולים לגרום לנו לעבור בה.
כי אף אחד לא יכול להכריח אדם להשתנות. אי אפשר להכריח אדם לבחור בעצמו. אי אפשר להכריח אדם להציב גבולות. אי אפשר להכריח אדם לקום מהמקום שבו הוא נמצא
אפשר רק להראות לו שיש עוד אפשרות.
זה בעצם אומר שגם אם מישהו אוהב אותנו, מאמין בנו, תומך בנו ורוצה בטובתנו, הוא עדיין לא יכול לעשות את העבודה במקומנו.
ואני לא אומרת את זה ממקום שיפוטי. להפך..
אני אומרת את זה כי הייתי שם.
כי לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בלהסביר לעצמנו למה אנחנו נשארים באותו מקום, שאנחנו שוכחים להסתכל על העובדה הפשוטה
אם שום דבר לא משתנה, כנראה שיש חלק בתוכנו שבוחר להשאיר את המצב כמו שהוא
"כל דבר שאתה לא משנה, אומר שאתה בעצם בוחר בו" (תקראו את זה כמה פעמים עד שיחלחל)
אולי מתוך פחד. אולי מתוך הרגל. אולי מתוך חוסר אמונה. אולי כי זה מוכר.
אבל עדיין בחירה.
וזה מתחבר לעוד משהו שלמדתיי על רגשות.
פעם חשבתי שכעס הוא רגש רע.
היום אני חושבת שכעס הוא אחד הרגשות הכי חשובים שיש לנו.
כעס הוא לא האויב. כעס הוא תמרור אזהרה, הוא בא להגיד לנו שמשהו לא בסדר.
שעברו גבול. שמשהו לא יושב נכון. שמשהו בתוכנו מבקש תשומת לב.
גם עצב. גם תסכול. גם אכזבה. גם קנאה לפעמים.
כל הרגשות האלה הם לא תקלה במערכת.
הם מערכת ההתראה.
הם הדרך של הנפש שלנו להגיד:
"תעצרו רגע..יש פה משהו שצריך להסתכל עליו"
הבעיה מתחילה כשאנחנו מרגישים את כל הרגשות האלה, שומעים את כל האזעקות, מבינים שמשהו לא טוב לנו, ועדיין לא עושים שום דבר אחרת.
כי בשלב מסוים צריך להפסיק לשאול למה אנחנו מרגישים ככה, ולהתחיל לשאול מה אנחנו מתכוונים לעשות עם זה.
אז כן, אנשים יכולים לפתוח לנו דלת. הם יכולים להראות לנו דרך. הם אפילו יכולים לעמוד בצד השני ולחכות.
אבל את הצעד הראשון, וגם את השני, וגם את השלישי..
אף אחד לא יכול לעשות במקומנו.