איזה פאקינג סופ"ש..
תכננתי לצפות בקרב של טייסון והילדון יוטיוב הזה ג'וק פול. כש 3 בלילה הגיע והקרב עמד להתחיל הייתי עסוק בלאכול את הרקטום שלה לפני שהתחלתי לסמן טריטוריה בדמות סימנים אדומים/סגולים (שוב) על השדיים הכל כך גדולים שלה.
וטוב שלא צפיתי בקרב. טייסון בן ה 58 שעבר כל כך הרבה בחייו מול פול בן ה 27 שרגיל לחייך למעריצות בנות 14 ??
נראה שטייסון כבר הפסיק להתרגש ממסיבות עיתונאים. כבר אין את המתח הזה מול המתמודד, אין את הסטרס והשנאה והלחץ מכל הכיוונים, ובעצם כל הג'אנק שהאמריקאים אוהבים לצפות בו. אבל טייסון לעולם לא אומר לא. במיוחד לאלו שמפקפקים בו.
אבל כמו בקרב מול ברביק כשהשיג את התואר לראשונה בגיל 20 כשהיה רעב מאוד להצלחה, ברביק רצה לקום, ניסה לקום, אבל הנשמה רצתה משהו אחד והגוף משהו אחר.
תמיד מעציב לראות סוף של אגדה שהיא עדיין בחיים. יותר עצוב לראות איך הם נאחזים חזק במה שהיה להם ולא מקבלים על עצמם את גזר דין הגוף שמגיע עם השנים.
מזל שבבדס"מ זה לא ככה.
לבדסמ אין גיל