ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Pulse

"איך היינו גולשים על הגלים
והים היה כל כך כחול
בזריחה הפראית כשהרוח דרומית
והשמש כדור ענק עגול
והמים עשויים קריסטל שקופים
אפשר את הסלעים לראות
והשקיעה...
ואחר כך יוצאים לבלות

מצטער
החיים הם הולכים ו.."
לפני יום. 8 ביולי 2025 בשעה 23:05

סופר על אב שאהב מאוד את בנו הקטן. בכל יום, כשהיה חוזר מהעבודה, היה מבלה איתו. משחק, מצחיק אותו, כולו נתון לו. כל רגע פנוי הקדיש לילד.
באחד הערבים הבין האב שיש לו עוד עבודה ושיצטרך להמשיך אותה מהבית והוא לא יוכל לשחק עם הילד כמו בכל יום. הוא רצה למצוא דרך להעסיק אותו - משהו שייתן לו עניין ויספיק לזמן מה.
הביט סביבו וראה מגזין שעל הכריכה שלו הייתה מפה גדולה של העולם. פתאום עלה לו רעיון. הוא תלש את המפה מתוך המגזין, קרע אותה לחתיכות קטנות בזהירות, והכניס את כל החתיכות לכיס המעיל שלו. כשהגיע הביתה, הילד רץ לקראתו, מוכן ומזומן לשחק.

אבל האב הסביר לו שהוא חייב להשלים את העבודה ושהוא לא יוכל לשחק איתו כרגע. במקום זה, הוא הושיב את הילד ליד שולחן האוכל, פיזר מולו את כל חתיכות המפה ונתן לו גם סלוטייפ.
"זו מפה של העולם," הסביר לו. "כשתסיים להרכיב אותה - אני אסיים את העבודה ונוכל לשחק יחד." הוא היה בטוח שזה יעסיק את הילד לשעות.
אבל כעבור חצי שעה בלבד, הילד חזר אליו ואמר: "סיימתי. נוכל לשחק עכשיו?" האב נדהם. "מה? זה לא ייתכן! בוא נלך לראות." וכשהגיע לשולחן - לא האמין למראה עיניו. המפה הייתה שלמה, כל חלק במקומו, כאילו לא נקרעה מעולם. "זה מדהים!" אמר לו, "איך הצלחת להרכיב את כל זה כל כך מהר?" הילד חייך ואמר:
"זה היה קל. בצד השני של הדף הייתה תמונה של אדם. אז פשוט תיקנתי את האדם - וכשהאדם היה שלם, כל העולם הסתדר."


מסקנה:
כולנו דפוקים

יום זוועה ביי

לפני יומיים. 7 ביולי 2025 בשעה 2:08

Tomorrow I'll be on my way, an' you can catch me if you can.
Honey, take me by the hand and play that game again



לפני 3 ימים. 6 ביולי 2025 בשעה 21:06

איזה קליפ בדסמי נפלא לשיר עוד יותר נפלא.

אומנם קליפ לא רשמי, אבל בטוח שהיוצרים חברים ב fetlife.
או אולי בכלוב..🤔

 

**אזהרת טריגר אזעקה בתחילת השיר. אז לא להלחיץ את השכנים**


לפני 3 ימים. 6 ביולי 2025 בשעה 15:14

 

Farewell to the Gods of metal.
Last show ever. With all the other servants.
Metallica, Slayer, Pantera, Alice In Chains.. 

So long and take care, Prince of Darkness 🦇

לפני 4 ימים. 5 ביולי 2025 בשעה 19:25

הכלוב.
המקום שבו כל שולט הוא גורו מיסטי, וכל סאבית היא אלת כאב עם טראומות מגולמות בפונט קומיקס סנס.
"אני סבינדה, לוחשת הסבל. נולדתי לתוך בדידות, עטופה בחבלים של שתיקה. אף אחד לא יבין אותי, חוץ ממי שראה אותי בצ’אט אתמול ב-2 בלילה."

וכולן מיוחדות! כולן! אין שתיים אותו דבר - חוץ מכולן. כולן שותות אספרסו מר בפילטר שחור, שומעות פיונה אפל, ונשלטות רק על ידי שולט שהוא גם אלפא וגם רגיש, וגם יודע לקשור וגם לטפל בפוסט טראומה של הגור שלה.

"אני דומינוס דה-אור, בוגר 14 קורסים בניהול קשרים פוליאמוריים, מחבק פְּנימִית ומצליף חיצונית. אם את לא יודעת מה זה aftercare, את לא מוכנה אליי. אם את לא מסוגלת להכיל אותי - זה כי אני לא נועדתי להכיל."

כן אח שלי, אתה כולה גר באשדוד עם אמא, כותב לי 'שולט רב-מימדי'. אתה לא שולט, אתה לא רב-מימדי - אתה בקושי מצליח לשלוט בשלט כשאמא שלך שמה 'האח הגדול' וצורחת עליך 'תעביר חזרה!

"היום הבנתי שוב שאני לבד.
הלבד שלי מיוחד.
הלבד שלי הוא לא הלבד של אף אחת אחרת.
כי אף אחת אחרת לא מבינה מה זה להיות אני, למרות שכולן מרגישות בדיוק אותו דבר…"

אז למה אתן עוקבות אחת אחרי השנייה אם אתן כולכן לבד?

ואז אתה נכנס לפורומים. שם זה כבר בית חולים שדה רגשי:
"אני חושבת שצריך לבטל את המונח שולט/נשלטת כי זה מגביל אותי אנרגטית."
ומישהו עונה לה:
"כבוד. סוף סוף מישהי אמיצה. בדיוק חשבתי על זה אחרי המדיטציה."



הסשן נגמר.. אבל הדרמה נמשכת







"I can't even remember what it was I came here to get away from"

לפני שבוע. 3 ביולי 2025 בשעה 0:30

"We were saying how very important it is to bring about, in the human mind, the radical revolution. The crisis is a crisis in consciousness, the crisis that cannot anymore accept the old norms, the old patterns, the ancient traditions and considering what the world is now, with all the misery, conflict, destructive brutality, aggression and so on. Man is still as he was, is still brutal, violent, aggressive, acquisitive, competitive and... he has built a society along these lines"

 

Jiddu Krishnamurti

לפני 7 חודשים. 19 בנובמבר 2024 בשעה 20:44

תהיתי לאחרונה.. מה גורם לבני אדם תחושה טובה מלשלוט או להיות להישלט?

האם לזה יש סיבות ולזה יש סיבות? או שהן זהות, פשוט כל אחד מהצד השני של המתרס?

אז בדקתי 🙂 מצאתי שהסיבות הן די זהות, אך שונות.

שניהם עוברים למצב תודעתי אחר. אך כל אחד נכנס למקום אחר.

נשלטים.ות ייכנסו למצב של היי מהסוג שאתה מרגיש שאתה נח על ענן או תחושת ריחוף שכזו. הרגשה של כאן ועכשיו, כמו ראיית מנהרה רק במונחים של זמן.

שולטים.ות נכנסים למצב משימתי. בעוד שנשלטים מרפים , שולטים הם בפוקוס וצריכים לדאוג לכל הסצינה, אפילו שיש סינרגיה בניהם. 

 

אבל מרגיש לי שזה רק קצה הקרחון.. 

כמתחלף שדי התאהב בצד השולט, אני לא מצליח למצוא את המילים למה זה גורם לי להרגיש טוב, לכאן או לכאן. 

למי מופרש יותר דופאמין במוח? לשולט או נשלט? 🤔 

 

ההנאה בלחקור עולמות אינסופיים, אין אושר גדול מזה

 

לפני 7 חודשים. 17 בנובמבר 2024 בשעה 10:44

איזה פאקינג סופ"ש..

תכננתי לצפות בקרב של טייסון והילדון יוטיוב הזה ג'וק פול. כש 3 בלילה הגיע והקרב עמד להתחיל הייתי עסוק בלאכול את הרקטום שלה לפני שהתחלתי לסמן טריטוריה בדמות סימנים אדומים/סגולים (שוב) על השדיים הכל כך גדולים שלה.

וטוב שלא צפיתי בקרב. טייסון בן ה 58 שעבר כל כך הרבה בחייו מול פול בן ה 27 שרגיל לחייך למעריצות בנות 14 ??

נראה שטייסון כבר הפסיק להתרגש ממסיבות עיתונאים. כבר אין את המתח הזה מול המתמודד, אין את הסטרס והשנאה והלחץ מכל הכיוונים, ובעצם כל הג'אנק שהאמריקאים אוהבים לצפות בו. אבל טייסון לעולם לא אומר לא. במיוחד לאלו שמפקפקים בו.

אבל כמו בקרב מול ברביק כשהשיג את התואר לראשונה בגיל 20 כשהיה רעב מאוד להצלחה, ברביק רצה לקום, ניסה לקום, אבל הנשמה רצתה משהו אחד והגוף משהו אחר.

תמיד מעציב לראות סוף של אגדה שהיא עדיין בחיים. יותר עצוב לראות איך הם נאחזים חזק במה שהיה להם ולא מקבלים על עצמם את גזר דין הגוף שמגיע עם השנים.

 

מזל שבבדס"מ זה לא ככה.

לבדסמ אין גיל