זוהר בבוקר

יצאנו לפיקניק

ולא היה לי לילה לבן של הכנות במטבח (הכנתי רק 3 מנות בשרי, אחד צימחוני, שלושה סוגי פירות וירקות השאר קנוי אפילו העוגיות)

קמתי שעה לפני יציאה התארגנתי על עצמי והתבשרתי שהוא כבר סידר את הצידנית עם כל מה שהוכן וגם הכין תיק ליציאה כולל מגבות

שאפו

בנסיעה. מפאת לוגיסטיקה ישבתי במושב האחורי אז לא הרגשתי צורך להיות המפקדת

כשהגענו והתמקמנו הודענו שאנחנו יוצאים לסיבוב, בשניים

חזרנו, אכלנו, ישבנו, הלכנו למיים ושוב, חזרנו אכלנו ישבנו הלכנו למיים...

כלומר בלי לחץ

בלי אמא... אמא... אמא

בלי נקיפות מצפון

רגוע

היה כיף

למה זה כל כך מדהים שכך היה ?

בכלל לא צריך להפליא אותי. ומעכשיו כך יהיה תמיד. כי אפשר. כי זכותי

רוצה לבוא ?

שתהיה לי חברה טובה שאוכל לדבר איתה על הכל.

אהוב (ברון) יקר שלי

להיות בשליטה זה משהו שאני זקוקה לו באופן קיומי. זו המלחמה והניצחון שלי גם יחד.

בזוגיות שלנו הייתי שקטה וכנועה (מרצה ?) ולכן גם כבויה. ופתאום רצית יותר עבורי, עבורך,עבור שנינו

לא האמנתי בך ולא האמנתי בעצמי ובהחלט לא האמנתי שיש בי את היכולת, מה גם שרציתי, אך חשבתי שזו עוד אשליה, הזיה ... משאלה... הרי אני חיה בעננים. 

אבל לאט נחשפתי לעולם הזה שמותר בו לפנטז ואפילו להגשים. עם הטעימות הראשונות בא התאבון ובעקבותיו הרעב והצורך להיות, הצורך להישמע, להראות, להיות ממשית גם בעיני עצמי.

בסופו של דבר זה משהו שהענקנו ושאנו מעניקים אחד לשני.

ואם אני מבינה את זה,

ואם אתה מבין.

אז...

באותו הערב (בחדר החושך בדקדנס)

מתוך אותן ציפיות

מתוך אותה מלחמה וניצחון שלי את עצמי

נשמט

הכל

תחתי

ובכיתי.

בכיתי כי הכרתי בזה שאני זקוקה לך כל כך.

בכיתי כי הכרתי בזה שניטלה ממני השליטה

בכיתי כי הכרתי בזה שוויתרתי

ופשוט הייתי.

הייתי שלך, והייתי זקוקה לך כמו אויר, כמו שפיות.

וחשתי את ההזדקקות שלך הבוערת באותה עוצמה כמו שלי. מהממת לא פחות משלי והבכי שלי הפך לפורקן ושחרור.

וכשיצאנו מהחדר, לקחת אותי לרחבת הריקודים ואז נחתה לי בבטן ההכרה בכל הרגשות האלה. לקחתי לך את היד לתוך התחתונים וגמרתי בפתאומיות ובעוצמה.

ציפור קטנה לוחשת שהברון בן 50. הוא עומד בזה בגבורה אך לדעתי זקוק לחיזוקים. תשלחו לו קצת אהבה ☺️