פנטזיה זה תמיד בבחינת be carfull what you whish for
חונכתי להיות מעשית ויעילה ולא להיות חולמת בהקיץ, ומין זה בכלל מחוץ לתחום ואסור לרצות ואסור לעשות.
אפילו בהקשר של להביא ילדים (ילדים זה שמחה) אסור היה לדבר על מין, בקושי על הפרטים הטכניים.
בזוגיות שלנו מין הוא בר ביצוע אבל לא היה מקום לדבר ולטחון את הנושא. היתה חדווה בעשיה אך חוסר סבלנות לשיחה ורגשות
אבל כבר כמעט שנה שהתחיל להיות שיח כן ומכבד לגבי הזוגיות בכלל והמין בפרט וכבר כמעט שנה שיש מקום ואפילו מעט ביטוי לפנטזיות
וכבר כמעט שנה שהוא מבקש ומתחנן שאבטא את עצמי ואת רצונותי ונענה לכל גחמה ולכל הוראה וסוגד לי כל כך
אז למה אני עדיין לא מעזה
למה אני עדיין שומרת את הפנטזיות שלי עמוק בארון ומתעלקת על פנטזיות של אחרים (פנטזיות יאמי, אבל לא מתוך מוחי הקודח)
למה אני סובלנית מבינה ומכילה כשמדובר בפנטזיות שלו ועדיין מרגישה סוטה (ולא בקטע טוב) כשמדובר בפנטזיות שלי
הגיע הזמן לפנטז ולרצות ולחלום
...
הגשמה זה כבר לצעד הבא