ביום חמישי סיימתי לעבוד ורצתי לתפוס רכבת למרכז. התיק הסגלגל שלי כבר חיכה מוכן וארוז בפיג'מה, בגדים, וכל מה שילדה צריכה כדי ללכת לישון אצל אבא.
כשהגענו אליו נתבקשתי להכין ארוחת ערב, כיאה למשרתת שאני. כמובן ששמחתי מאוד לקבל את המשימה ולבצע אותה באהבה 🩷 אבוש מילא אמבטיה חמה וטבל בתוכה בזמן שבישלתי, שמעתי אותו מזמזם ושר עם המוזיקה שליוותה אותו במנוחה. איזה מזל שזכיתי להיות איתו ברגע יפה שכזה, מנוחה אמיתית אחרי שבוע של עבודה קשה.
כשכל הקציצות נכנסו לסיר להתבשל ברוטב העגבניות שמעתי אותו- "שפחה" הוא קרא, וניגשתי אל חדר האמבטיה. "קרצפי אותי"
"בשמחה אדוני" עברתי עם הספוג המוקצף על גופו ונהניתי לשמוע את אנחותיו. עברתי וסיבנתי את כל איבריו, בעדינות, המים עדיין חמימים. נעים לי.
"לכי להמשיך לבשל"
כמובן אדוני. כמעט שכחתי שיש סיר רותח על האש. כשאני אצל אדוני אני מצליחה להתרכז רק בדבר אחד, בו. המוח ריק, אני מחכה להוראות. זה מקומי.
איחדתי את הפסטה עם הקציצות והרוטב והגשתי לשולחן בשתי צלחות. "האוכל מוכן אדוני, בזמנך." הודעתי בחיוך.
הוא הגיע אל המטבח ותפס אותי בשיערי.
"על הברכיים גורה, לפשק. פה גדול"
שיעור ראשון בגרון עמוק.
פעם ראשונה, עד הסוף פנימה. נחנקת. מנסה להדוף. נשימה. פעם שנייה, עד הסוף. אני מחזיקה שתי שניות ונחנקת. הוא יוצא
"כל הכבוד קטנה שלי, מדהימה, ככה בדיוק, לאט לאט"
המשכתי למצוץ ולינוק ולשאוב וללקק,
אדוני עצר והתיישב על כיסא האוכל וסימן לי להמשיך. פעם שלישית, רביעית. זה לא נהיה קל, אבל אני כבר פחות מתנגדת. עדיין פוחדת, אבל הוא יודע מתי לשחרר, פעם נוספת, כולי מלאה דמעות. אחרי שתפס לי את הראש וזיין את הפה שלי מספר שניות נוספות, הוא דחף בפעם האחרונה את הזין פנימה לתוך הגרון וגמר בתוכו. צמרמורת, הזרע של אבוש בפה שלי. אני לא משחררת. כמה שניות עד ששנינו נוחתים חזרה לארץ ורק אז אני לוקחת איתי הכל ובולעת.
עשיתי את זה, עם דמעות ונזלת ויללות קטנות של חוסר אונים, הצלחתי. ואבא היה מאושר 🩷
"עשית אותי גאה ילדה שלי, אני כל כך גאה בך. אבא פה ללמד אותך דברים שלא חשבת שתלמדי. אבא ימתח את הגבולות שלך, ותמיד ישמור עלייך, כי את הילדה הקטנה שלו." הוא חיבק אותי חזק חזק.
"עכשיו בואי נהנה מהאוכל שהכנת לנו, מתוקה שלי. אחר כך נלך לישון, מחר יום חדש עם שיעור חדש"