גורה

כשהתעוררתי הלכתי לראות אם אדוני כבר ער. אני יודעת שהוא אוהב לישון קצת יותר ביום שישי, אבל הציפייה וההתרגשות לא נתנו לי לישון יותר. ומה עושה ילדה קטנה? 

"בוקר טוב אבוש" אמרתי בשקט כשהזדחלתי למיטתו.

"בוקר טוב גורה שלי, איך ישנת?" 

"מעולה, אני כבר מלאה אנרגיה. להכין לך קפה?"

"כן, קפה"

את טקס הקפה אני כבר מכירה. כפית גדושה, מים רותחים, שלושה סיבובים עם הכפית. להגיש בשתי ידיים בקידה קלה. ישבנו לשתות שנינו ונהננו מעוגיות לוטוס ☺️

"אחרי שנסיים עם הקפה, תלכי למקלחת ותמלאי לך אמבטיה עם מים חמימים, תחכי לי שם בישיבה. לא להיכנס למים"

כן אדוני, ההתרגשות מתחילה לטפס לי לראש ולאוזניים, גל של חמימות עוטף אותי. אמבטיה...

התיישבתי עירומה על שפת האמבטיה וחיכיתי. דקות ארוכות, אני בוהה בקיר, רגליים בתוך המים הנעימים, ואז אני שומעת אותו מגיע. אני לא רואה מה הוא עושה. קול של מצית ואז ריח של אש.

נרות. אני מגרגרת. מחייכת לעצמי בלי שרואים.

"גורה, על ארבע, בתוך המים" אני נכנסת, המים חמים ועוטפים את הגפיים שלי. 

כיסוי עיניים מולבש עליי. פאק זה מוזר. אני בתוך אמבטיה על ארבע, מים שמגיעים לי למרפקים, פנים מקבילות לקו המים. ממתינה. עוד לא יודעת למה בדיוק, פשוט ממתינה.

דקה ועוד דקה ועוד אחת. הסבלנות שלי מתחילה לדגדג ולגרד לי בגוף. 

משהו נכנס לאוזן, ואז לשנייה. אוזניות?? מוזיקה? אני לא שומעת את האדון הולך ובא יותר. אני לא שומעת אותו מתקרב ומניח משהו על הגב שלי. גם לא רואה כשהוא לוקח נר ומתחיל לטפטף עליי. 

אני מתנשפת, הטפטוף הראשון תמיד מפתיע. גם כששומעים ורואים, אבל עכשיו, פי מאה.

חם. זה חם. זה נעים בטירוף. אני לא שומעת את עצמי כמעט, אין לי יכולת לדעת באיזו עוצמה האנחות שלי יוצאות לעולם. אני מתביישת... חשוב לי לשמור על שליטה ווקאלית, המוזיקה מפריעה לי הפעם. אין לי ברירה, אלא לשחרר.

עוד שעווה, גב תחתון ועליון, תחושה מוכרת מטפסת סביב הגב ואז אל החזה והלב שלי. עוטפת אותי כמו שמיכה. זה מה שהשעווה עושה לי, זכיתי להכיר אותה לא מזמן, וכמה שהתגעגעתי. כמו תינוק שעטפו וכרכו בשמיכות, מוחזקת בידיים אוהבות, אני כמעט נרדמת וצונחת עם הפנים לתוך המים. הפה כבר נוגע בקו המים. הכל מתערבל ומסתחרר והמציאות שוב נעלמת לי. זו רק אני והשעווה, אנחנו בחלום. 

אני מעורפלת, שמחה ושלווה. כורעת בתוך המים דקות ארוכות. נשארתי לשחות בבריכת ההורמונים הטובים. אני בעננים.

תפיסה בשיער מעירה אותי

"כיף לך גורה?" אני מגרגרת ונאנחת.

"אני שמח" הוא אומר בעודו מחזיר את האוזנייה לתוכי.

משהו נוגע בתחת שלי ויורד לכיוון השפתיים, מה זה? אדוני? דילדו נכנס באיטיות לתוכי. אני נאנקת וגונחת. 

לאט לאט, מזיין אותי עם דילדו מסיליקון שקוף שכבר פגשתי בעבר, אני זוכרת את הגודל ואיך שהוא ממלא אותי. אני מאבדת את זה. כל החושים משתוללים. אני כמעט צורחת מרוב עונג. ואז הוא יוצא.

אין לי מושג יותר, אין לי מושג מה הולך לקרות. אין לי שום דרך לשמוע או לראות, אני נתונה לחסדיו של אדוני. הדופק שלי בשמיים. 

אצבע מטיילת לכיוון התחת שלי, מגיעה לחור ומתחילה לעסות אותו. אדוני יודע שאני רגישה שם, לא כמו הכוס הזנותי שלי שנפתח בהתרגשות לכל המבקש אותו, התחת לעומתו, קמצן מאוד וצריך עבודה ארוכה וסבלנית עד שמסכים להיפתח. אגודל נכנס פנימה, אני מנסה להישאר רפויה. לנשום. אני מובכת. אצבע בתחת במניעה חושית כשכל מה שיש לי להתרכז בו זה הנשימות שלי. הצילו. זה לא נעים אבל גם לא כואב... אבוש מעסה אותי בפנים בעדינות, לאט, מסובב ומרים,לוחץ ומשחרר. אני מרגישה כמו צעצוע זול שאפשר לשחק בו. וזה נעים, אני אוהבת את זה. 

"מספיק לעכשיו" הוא מוציא את האגודל.

אני מספיקה לנשום שתי נשימות עמוקות לפניי שהדילדו חוזר לתוך הכוס וממלא אותו. 

הוא מזיין אותי מהר ועמוק, כשאני מנסה לברוח קדימה עם האגן הוא תופס אותי מהשיער בידו השנייה. אני מייללת. כך זה מרגיש להיות צעצוע מין בשירות האדון. כמה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה. עוד כמה פמפומים ואז הוא יוצא, משליך את הדילדו לתוך המים. 

האוזניות יוצאות מהאוזניים ואז כיסוי העיניים יורד. אני מקבלת את החושים בחזרה, במתנה מאדוני. 

"תסתובבי ותשכבי ברגליים מפושקות"

כך אני עושה, ומגלה את אדוני יושב על כיסא לצד האמבטיה, לוקח סיגריה ומדליק. 

"כמה שאני נהנה לראות אותך משומשת, חפץ לתענוג האישי שלי. את מבינה....לראות את המבט שלך עכשיו כשהמוח שלך ריק, מחוק לגמריי, בזכותי. זה האושר שלי"

ואני מבינה. אני מבינה את האושר כי אני זוכה לחוות אותו מהצד השני. סמרטוטית, מסטולה, מחייכת אליו. אני עוצמת עיניים כדי להתענג על עוד כמה שניות של שלווה.

"לפתוח פה" 

ועוד לפני שהספקתי לפתוח, זרם חלש של מים קפואים נוגעים בי. אני משתנקת

"זה קפוא!" אני מסננת מבעד לנשימות

"את צריכה קפוא עכשיו"

אני מצליחה ללגום חלק מהזרם שנשפך על החזה שלי.

פאק פאק פאק. כל החושים התעוררו, הסטלה מתפוגגת.

"תפשקי את השפתיים של הפוט שלך ותראי לי את הדגדגן"

מה?? 

"עכשיו"

הוא כורע אל שפת האמבטיה ולוקח את צינור המקלחת, מפרק לו את הראש ונשאר עם זרם מים בעוצמה בינונית שמכוון, איך לא, לדגדגן שלי.

לא לא לא

אני לא מאוננת מקלחת. לא יודעת, לא רוצה,פוחדת

אני פאקינג מובכת

פתוחה שם מולו, לא בטוחה שאצליח לעמוד במשימה החדשה. הזרם נוגע בי ואני מתחילה לייבב.

תוך שניות המוח נמחק שוב, אני לא יודעת מי אני יותר, רק שזרם מים מתעלל לי בדגדגן, לא יודעת כמה ולמה ואיך, רק שאני אבודה תחת הזרם. מרגישה את השיא מתקרב, 

"אני עומדת לגמור" הצלחתי להתריע 

ואז הוא סופר

10, 9, 8, 7...

"אני לא אצליח-" הספירה מלחיצה אותי, אני לא עומדת בזמנים.

"שקט! שוב- 10,9,8,7,6,5" הגמירה הגיעה בחמש או ארבע, פספסתי את התזמון, המשכתי לרעוד עד שהגיע לספרה 1. אני איענש?

פרצתי בבכי 

של שחרור 

"ילדה טובה שלי, אבא העביר אותך אילוץ אורגזמה?"

"כן" בכיתי לתוך הכתף שלו

פעם ראשונה.

אחת מתוך מאות פעמים של מאות דברים 

שגורה צריכה לעבור.

🩷