עד הסוף, גם אם זמני

אני אוהבת לשתות.
לא ללגום. לא לטעום.
לשתות באמת 
עד שהגוף נרגע והנשימה משתנה.

מים אף פעם לא מבקשים רשות- הם גם לא צריכים אותה.
הם נכנסים לאט, אבל מגיעים רחוק.
מרווים בלי דרמה. 
ממלאים בדיוק את מה שלא ידעתי שהיה חסר.

אין בהם מילים.
רק תנועה מדויקת של חיים.