עד הסוף, גם אם זמני

אני בטוחה שיש עשרות בלוגים עם השם הזה..

יצא לי לקרוא בלוג שמתאר גבר ותהליך קצר בדייט הראשון שבו סחף אותה בביטחון לחדר המיטות שלו והשתמש בה כהוגן.

עכשיו אני יושבת וקוראת את הבלוג הזה, ושואלת את עצמי את מי זה אמור להרשים?

הרי בסוף, קרבה ואינטמיות היא דבר שהמון אנשים כמהים אליו, מונעים ממנו. מאוד קל להתבלבל בין כמיהה שנובעת ממקום של מיניות וכזו שמגיעה מתוך אינטימיות.

מבחינת סטנדרט, גבר שינסה להזרים אותי בביטחון, יקבל איחולי כל טוב ו-הצלחה עוד הרבה לפני שניפגש.

גוף של אישה הוא צעצוע יקר ויש אנשים שממהרים לקרוע הכל ולזרוק בתום השימוש.

מנקודת במבט שלי, אין בזה לא גבריות ולא כמיהה לגבריות.

💙💙💙💙💙

לולו

האמת, אני עושה את זה בכוונה ממש.

רוב האנשים מאוד חוששים מכאב.

יש נשים מאזוכיסטיות, בהחלט. מגיעה לי אחת כזו קטנה ושברירית, מסתכלת לי בלבן של העין ואומרת לי "תפרקי אותי" ומתכוונות לזה.. יש כאלו.. כן.

אבל הרוב, גם גברים. יש נקודות שהגוף לא מסוגל לשאת אם לא יודעים להיכנס נכון. 

הגבול הוא דק לא דק. כי רקמה היא מפונקת, כמו בצק שמרים. צריך ממש להמיס הכל לפני ואז פתאום הבן אדם שעל המיטה חווה כאב שכלל לא התכוון לחוות. אבל, הוא נהנה מזה..

אני לוחצת 90% מהסיבולת ולוחשת "סליחה" ואז, מבקשת לנשום לתוך זה, לתוך הכאב ממש. התוצאה היא מיידית. הנשימה עמוקה וקלה יותר.

אתם מבינים, אני משתמשת בכאב כדי לעזור לאנשים לנשום, אבל אני יודעת מה אני עושה.

💙💙💙💙💙

לולו

אני כבר לא ילדה, לא יכולה לקרוא לעצמי ככה  תקופה. לא שאין לי אבא ואמא ואני לא הילדה שלהם. אבל בזה זה נגמר.

הקצב שלי תמיד היה מהיר. מכאן, זה לא מפתיע שמשבר גיל ה-40 שלי הגיע בגיל 32 ואז שוב בגיל 35. הפרסקטיבה פתאום משתנה והשיח עם עצמי מתנהל בעשורים.

זה לא מפחיד אותי, זה מרגיע אותי. אני זוכרת הכל כמעט ובערך, לפעמים.. מנסה לשחזר אינפורמציה כל כך בסיסית לכאורה..

אני מרגישה שקטה.

אתמול, צפיתי בסרט בשם Forgotten. אני ממליצה עליו לכל מי שעוד לא צפה. סרט מטלטל שגורם לך לחשוב ולשחזר בוודאות מרגיעה.

אני מסתכלת במראה ואני יודעת מי נמצאת שם.

💙💙💙💙💙

לולו

אנשים מוזרים בלי חיים, שפולשים לחיים של אחרים, דוחפים את עצמכם בכוח, להתעלק, למצוץ דם?

מי אתם אותם אנשים ריקים מתוכן, שמחפשים למלא את הוואקום בנשמה שלכם בעניינים שהם פשוט לא עניינכם!

מי אתם שעוקבים, מדווחים, מצלמים, שולחים ומיידעים באינפורמציה שלא תפגוש אתכם בחיים שלכם.

מי אתם מחרחרי שקט.

סעו לי מהעיניים.

אתם עלבון לאתר הזה שאמור להיות מרחב בטוח, אבל מה אכפת לכם..

סעו.

השקט לא הגיע ביום אחד.
הוא לא היה הארה, הוא היה יותר החלטה קטנה וחוזרת, להניח למילים ליפול ולבדוק מי נשאר כשהן נעלמות.

השקט לימד אותי שהגוף לא צריך להסביר את עצמו.
שנוכחות לא נמדדת בווליום..שקשרים, מתרחשים רק כשלא דוחקים בהם לקרות.

אני לא ממהרת לענות. לא נבהלת מעצירות קטנות ובהחלט לא מתנצלת על מרחב.

זה לא ריחוק, זו לא סנוביות.. פשוט עוד לא קיבלת מנוי VIP לאישיות שלי.

💙💙💙💙💙

לולו

אני אוהבת לפתוח לעצמי את התחת, כשאני למעלה ושולטת בקצב, בעומק, בתנועה.. בהכל.

העניין הוא, שאם מישהו אחר ינסה לפתוח אותו בצורה שלא נראית לו, הוא פשוט ייאטם לחלוטין.

אין דבר שמגרה אותי יותר מתחת פתוח, זו פסגה של עונג מבחינתי.

הכי אני אוהבת לפתוח לעצמי את התחת. פשוט, כי אני עושה את זה הכי טוב.

💙💙💙💙💙

לולו

הוא הגיע אליי בפעם הראשונה עם כתפיים תפוסות וחיוך שמבקש עזרה. לאחר הטיפול, הוא אפילו רכש כרטיסייה של עשר פגישות, שעתיים כל פעם-  בלעדית אליי.

הטיפים שהשאיר לי, היו נדיבים במיוחד.. הוא הודה לי אחרי כל מפגש כאילו הצלחתי לסדר לו את היקום.

גבר נאה, גבוה, כזה שנכנס לחדר ומחזיק אותו בלי לעשות כלום. ואולי בגלל זה בדיוק, שמרתי על הניתוק המקצועי שלי אפילו יותר חזק.

ואז, רגע אחד, בשקט שאחרי הטיפול, הוא זרק:

"אני רוצה להזמין אותך לארוחה"

וזהו.

החבל הדק שהלכתי עליו, בין מקצועיות לקרבה- נקרע.. לא כי הוא לא ראוי, לא כי חסרה שם כימיה, אלא כי יש לי גבולות.

באותו רגע, הוא הפסיק להיות לקוח שבא לרפא משהו והפך לגבר שמבקש ממני משהו אחר.  עם כמה שזה יכול להיות מחמיא, זה גם הדבר שניתק בנינו.

אני לא יוצאת עם לקוחות. לא מהיוהרה אלא מיושרה. הטיפול שלי הוא מרחב נקי, מדויק, לא מבלבל. ברגע שמישהו מערבב, אפילו בעדינות, אני יוצאת מהסיפור, בשביל לשמור עליי ועל העבודה שלי, נקיות.

אז כן, הוא נאה. וכן, הוא גבוה.

וכן, הוא נדיב בצורה שמחממת את הארנק

אבל הטיפ הכי טוב שקיבלתי ממנו? שהגבול שלי עובד.

💙💙💙💙💙

לולו

לא כי זה כואב, אלא כי בניגוד לאיפור, זה אותנטי.
דמעה אחת, יש בה יותר תוכן מכל קישוט.
וככה, כשהיא יוצאת במרחב הנכון, המטרה שלה היא לא לקבל נחמה.
היא פשוט חושפת אמת שאי אפשר לזייף.

וזה- הכי יפה שיש.

💙💙💙💙💙

לולו

זה היה יכול להיות אתגר ממש מצחיק בטיקטוק.. אבל זה ממש לא העניין.

כשמילצרתי בלימודים, עבדתי במסעדה שווה ממש. יום אחד  הבעלים פרגן לי בכל מנה מהתפריט. אמרתי לשף שישתגע! אבל.. רק שלא יהיה חמוץ ולא יהיה מלוח.

מכל השפע שיכולתי לרייר עליו בחלומות, הגאון הכין לי סלט יווני. זה כמו שאתם מבינים.. אירוע שנחרט עמוק. לא מתה על חמוץ.

אני זוכרת ימים שכשהייתי מרגישה ככה את הגרון, הייתי מתחילה לשמוח, במובן מסויים. השקט בבית היה חלופה טובה יותר בשבילי.

יש לי ימי חופש, יש לי ימי מחלה.. אבל GOD, אין מצב שאני חולה. 

זו לא תמונת עירום, זו אני.. מוצצת לימון באושר בשביל עצמי, בשביל שאני אהיה בריאה ומאושרת.

💙💙💙💙💙

לולו

יש לא מעט נקודות כאלו בגוף.

כשמופעל עליהן לחץ, זו תחושה כל כך מיוחדת.

מצד אחד, הלחץ מאוד חזק, חד. ומצד שני, הוא יגרור הקרנה לעוד מקומות.

לדוגמה, אם לחצתי בנקודה בחלק העליון של הגב בין השכמות, אני אראה את קצות האצבעות של המטופל בידיים, זזות.

פולסים, צביטות, לחיצות, סחיטות עמוקות.. הן כולן טכניקות אגרסיביות שמיועדות לשחרר לחץ שמעיק עלינו.

אני אוהבת להרגיש אותן נמסות מהחום בידיים כשאני עושה את שלי, כשהגוף של המטופל מקבל מזור מהאגרסיביות שנדרשת, שלי.. לפעמים, אין מנוס מאהבה קשוחה.

ולפעמים, רק לפעמים, כשיודעים לנשום נכון, כל מה שצריך בשביל לשחרר נקודה כזו, הוא פשוט יחס.

💙💙💙💙💙

לולו