עמדתי שם, רגליי טבולות בחול המדבר החם. פודרה בכל מקום...
קרני השמש השוקעת האירו את פניי כשבזווית העין ראיתי אותו, על ארבע. כנוע ומוכן למלא את תפקידו.
התקרבתי אליו, מפזרת עוד קצת אבק פיות מסביבי.
כשהייתי קרובה מספיק הורתי לו להתיישב.
ואז בקול רך אך פוקד אמרתי לו "תתחיל"...
הוא נכנע מיד, התקרב לאט אל כפות רגליי.
בהססנות, בהערצה
הוא כרע ברך, לשונו כמהה לגעת בעדינות בעורי.
ראיתי איך תחושת עונג מוזרה מתפשטת בגופו רק מעצם המחשבה.
כל ליקוק עתידי שלו כמו פולחן אישיות לי בהווה,
כל תכנון של תנועת לשון כמו התחייבות נוספת לשירותו.
הוא התנהג יפה, לא הסתער
אלא ליקק בעדינות טת החול האבקתי שהחל להיעלם תחת לשונו, חושף את עורי החלק והיפה.
הוא התענג על המגע, על הטעם המתערבב בין החול לכף רגלה של המלכה.
כל פעם שמשכתי את כף רגלי מלשונו הוא נענה מכאב, רוצה את הרגל בחזרה.
הוא הרגיש כאילו העולם כולו מתרכז רק ברגע הזה, בינינו.
חייכתי חיוך קטן, נהנית מהסיטואציה ומהיכולת שלי לשלוט בו כל כך בקלות.
הוא ידע שאין מקום אחר שבו היה מעדיף להיות – מלבד כאן
על 4 מלקק את רגליי המלכה
