מילים, בעיקר.

ריח של לחם טרי, מתפשט מחוץ למאפייה אל הרחוב וגורם לך להאיט את צעדיך ולשאוף עמוק. הריח באיזור הבשמים של המשביר לצרכן יכול לגרום לכאב ראש לכל היום. ריח של חמאה נמסה ממלא את הבית (והלב) ברוגע.
לפעמים אפשר ללכת ברחוב ולחצות קו-ריח של מישהו שעבר שם לפניך, מישהו שמשתמש בבושם שלך, או בבושם אהוב עליך, לעצור רגע מהסידורים ולהרגע, לנשום. אולי אפילו לעקוב. ריח של סבא וסבתא. ריח של ילדו?ת, ריח של תינוק. ריח של התבגרות. ריח של מין. לאהוב או האהובה שלך יש ריח מיוחד, ריח שלהם. ריח שלכם. ה-ריח. אפשר לשכב אחד ליד השני ולהריח עד שהאף כואב. ואחרי שהוא או היא הולכים, הריח נשאר במיטה, על הכרית, מעלה זכרונות יחד עם מולקולות של ריח.
לפני כמה שנים, עוד לפני שיכולתי בכלל להבין את מה שהוא אומר, אבא אמר לי "לא משנה כמה תאהבי בן-אדם, לא תוכלי להיות איתו אם לא תאהבי את הריח שלו". והריח לא צריך להיות רע, מספיק שהוא לא-מתאים. דודה שלי לא יכולה לסבול כמעט אף אחד מהבשמים שאני משתמשת בהם, למרות שהם משגעים (לחיוב) כל אחד אחר בסביבתי הקרובה.

וכמה שאני אוהבת את הריח של אדם כלשהו, הדבר הראשון שאעשה כשאחזור הביתה בבוקר, או אחרי שהוא ילך, יהיה לשטוף ממני את הריח שלו. במקלחת ארוכה-ארוכה, למחות מגופי כל זכר לניחוח שלו - הזכרונות הטובים נשארים, אבל הריח חייב להשטף.