אחת בלילה.

התפקוד היומי המוצלח עם נפש שנגררת על גחלים לוהטות.

כשהכל תכלס נראה אותו דבר, מרגיש אותו דבר, נשמע אותו דבר.

אבל רק לאנשים שרואים אותי מבחוץ.

אני שקועה בהתסכלות תמידית. 

הסתכלות על חיי מהצד.

הרגשה נוראית, כאילו אין לך חלק בחייך.

כשסיפרתי את זה לראשונה חשבו שאני משוגעת ובצדק.

היום אני מבינה שזה דיי נפוץ.

אז אני שוב שם והיא שוב מתפרצת.

אבל לפחות היום יש לה שם.

ובמקום לראות שאני היחידה שיכולה לעזור לעצמי, אני מחפשת מושיע שיגאל אותי מיסוריי.

(אני כותבת מידי, שמישהו יעצור את זה.)