IM BACK AND IM BETTER😗 סתם הנה עוד קטע מהמאמר הפסיכולוגי! וכן אני חושבת שבדסמ מתקשר לטראומה. fight me🤷🏾♀️ לא חייבת להיות טראומה אלא חוויות משמעותיות שקרו בילדות ועיצבו את דפוסי החשיבה כמו שהצגתי בפוסט הקודם. אף בן אדם לא נולד לאהוב כאב. אם אתם לא מסכימים איתי, שווה לקרוא את הפוסטים שלי לגביי מפות אהבה.
פלאשבקים
גם כאשר הטרור, הבלבול והעומס החושי הנגרם מההתעללות המינית ממועדים בתהליך דיסוציאטיבי, נגיעה בדרך מינית יכולה לנפגעות התעללות מינית רבות לשחרר מבול של רגשות, תחושות ודימויים חודרניים. כמו יוצא וייטנאם ששומע "צ'ופר" מעל ראשו ורץ למחסה הרבה אחרי שהמלחמה הסתיימה והוא בבית, כך גם הניצול מטראומה מינית מגיב אוטומטית להדים של אירועים טראומטיים מקוריים. כאשר פונים אליו אפילו על ידי אדם אהוב שהוא בוטח בו בדרך מינית, הוא או היא עלולים להיאבק, לבכות, להכות כאילו מחזיקים אותו או לנסות להסתתר או להימלט בדרך אחרת. פלאשבקים אלו לקורבנות מינית קודמת גורמים לעיתים קרובות לאדם להרגיש "אי שליטה" או "משוגע", כי נראה שהם באים משום מקום ומשום שהסכנה מרגישה כל כך אמיתית ומיידית. עבור תת-קבוצה של ניצולים, סוג זה של פלאשבק נשמר על ידי חוסר תחושה מתפשט. הגוף עצמו עלול להפוך למעשה חסר תחושה כאשר מתקרבים למפגש מיני. קהות זו הייתה לעתים קרובות התגובה להתעללות המקורית וכל מגע דומה מפעיל אותה שוב. לפיכך, בעצם האדם עדיין חי מחדש את הטראומה בתגובה להפעלתו. הם פשוט חיים מחדש שלב מאוחר יותר של האירוע הטראומטי המקורי על ידי לחיות מחדש את התגובה הדיסוציאטיבית שלהם אליו.
מנגנון התמודדות שלישי שאולי התפתח עם הזמן כניסיון שליטה אך עוצב על ידי קשר טראומה הוא מיניות כפייתית מונעת המהווה שידור חוזר ברמה מסוימת של סצנת האונס המקורית, אך הפעם, עם איזו אשליה של שליטה. הפרט עשוי לחפש בן/ת זוג שיעשה לו את מה שקרה במקור עם המיניות המתגלגלת. לחלופין, הפרט עשוי "לפנטז" על תמונות אלימות או פורנוגרפיות כדי להשיג עוררות וכדי לשמור על מרחק מבן הזוג. אם הם רק שני אובייקטים המקיימים אינטראקציה זה מרגיש פחות פגיע.
לעתים קרובות הקורבן של התעללות מוקדמת חוזרת ונשנית יגיע למשהו מרומז מודעות לכך שעם מספיק כאב תבוא תחושת ניתוק מרגיעה (שהיא למעשה מה שמתרחש מבחינה פיזיולוגית) וכך יחפש כאב כדי להגיע לחוסר תחושה ולברוח. כלים אלה מאפשרים להם להיות מיניים אך משמשים לחיזוק הבושה המינית שנוצרה בעקבות ההתעללות המקורית (שנמצאת כעת מחדש). מעניין לציין שרבים מהשורדים של התעללות מינית שהם כפייתיים מינית (כלומר עם אוננות כפייתית, מין אנונימי, מין הכרוך בשעבוד קיצוני או גרימת כאב) לא נראים הכי מפחדים כל עוד המרכיב הכפייתי או האלים קיים, אבל במצב של אינטימיות פיזית עם בן זוג שמרגיש בטוח והשורד בוטח בו שיבקש לחקור איזו נגיעה חושנית שאינה באיברי המין, האימה שפורצת היא מחוץ לסקאלה. החפצה ו/או כאב מחזקים את ההגנות הדיסוציאטיביות. בלעדיהן, נשארת רק את הפגיעות המייסרת לנזק צפוי.
בנוסף, שורדים יכולים לשחזר את האירוע הטראומטי עם שיחזור רמת הכאב בטראומה, באמצעות חפצים אל תוך איברי המין וכו'. שחזור הטראומה יכול לייצר שיאים ממכרים, ולהנציח עוד יותר את ההרגל הכפייתי המיני. לפיכך, הגורמים השומרים על התנהגות הרסנית עשויים להפוך לבלתי תלויים בגורמים שגרמו להם במקור. (חלק מהפונקציות של התנהגות ממכרת מינית יפורטו בהמשך) בהקשר זה, התנהגות מינית כפייתית משמשת רמז או חלון להתעללות המקורית, וכן שומר על הישרדות במה שמרגיש כמו מצב של השמדה פוטנציאלית. התנהגות כפייתית מינית יכולה להיחשב כמיכל לטראומה בלתי מטבולית, והאקשן כ"מצב היפנוטי", שהוא תמיד רציונלי בהקשר של הקוגניציות שאפשרו לילד לשרוד את המתקפה המוקדמת על גופו ומיניותו.
