עוד מהמאמר. חשוב לציין שאני לא אשת מקצוע ובסה"כ מתרגמת מאמר שקראתי לפני שנה.
הניצול מטראומה נותר עם זעם לא מעובד המופנה הן פנימית והן חיצונית. במקביל, הפרט הפגוע מנסה באופן פעיל לברוח מהרגשות ומהבדידות של מצבו המכווץ והפגוע. המיניות שלהם מתעוררת מוקדם, ללא כיוון, ולעיתים קרובות דוחפת אותם מאוד לחפש בני זוג. מצב אמביוולנטי זה הוא המאפיין את הכפייתית המינית. מפות האהבה המושחתות שלהם (שנדונו בעבר) קשורות בטראומה ולכן נותנות להם נטייה לחפש בני זוג הרסניים, עסקאות ואינטראקציות מיניות.
התנהגות כפייתית היא אמצעי להקהות כאשר מתחילים לחשוב ולהרגיש. התנהגות זו גם מייצרת היי המאפשר לאדם לדעת שהוא עדיין חי ואנושי כאשר רגשות של דה-פרסונליזציה, חוסר תחושה, ריקנות והעדר כאב פיזיים ורגשיים מתפשטים. התנהגות מינית כפייתית הופכת לפתרון לאמצעי להרגיש משהו בערפל הדיסוציאטיבי, חוויה של שליטה נתפסת כאשר מרגישים חסרי אונים, תחושת ביטחון אשלייתית. חיבור ובריחה זמנית מהבדידות.
עבור המטופל עם הפרעה דיסוציאטיבית, החלק הכפייתי המיני של העצמי הוא בדרך כלל די נפרד מהעצמי המבצעי שמוצג בפני המטפל, ואינו משולב בו. התוצאה היא שרוב השורדים מרגישים כמו מתחזים. ישנם חלקים כפייתיים מינית של העצמי שעשויים ליהנות מכאב ולמעשה לארגן להיות הקורבן. ייתכן שיש חלקים שהכניסו את ערכיו של הפוגע ולאחר מכן פוגעים באחרים. לפיכך, בעודם חווים את הזוועה של הטראומה המוקדמת שלהם ותחושות עזות של קורבנות, לניצול יכול להיות חלק נוסף בעצמו שהוא אומר "איך אתה יכול לכעוס על מה שהם עשו כאשר גם פגעת באחרים", או "זה כשהיית ילד, אבל המין שהיה לך בגיל 20 היה הוכחה שאתה הרע". לכן, היכרות עם החלקים הכפייתיים המיניים של המטופל היא הכרחית לפני שתתבצע יותר מדי עבודת פתרון טראומה לא אקטיבית, שכן הכעס המוטבע עשוי להפוך להיות מכוון עצמי.
ניסיונות שיחזור הטראומה באופן לא מודע הם ניסיונות להשתלט על טראומה מוקדמת על ידי שחזור המרכיבים העיקריים של ההתעללות המקורית, הפעם עם אשליה של שליטה, "אני בוחר בזה". חשוב להבחין בהתנהגות זו מסתם ניסוי בצורות חלופיות של עוררות. כאשר היא מבוססת על טראומה, להתנהגות יש איכות מוּנעת. הפרט מרגיש צורך לבצע זאת שוב ושוב. אין זו בחירה בין הרבה אפשרויות אפשריות של אפשרויות מעוררות, אך יותר ויותר היא הופכת סופגת, בלעדית ומסלימה. רמת הסיכון לפגיעה בעצמי גדלה. לעתים קרובות הפרט יחווה תחושה של דה-פרסונליזציה כאשר המחזור הכפייתי מתחיל.
אישה שנאנסה כנערה על ידי אביה או גברים משמעותיים אחרים עלולה להיכנס למערכות יחסים חוזרות ונשנות עם גברים שיתייחסו אליה כאל חפץ וישפילו אותה. אם מערכת היחסים המקורית הכילה אלמנטים סותרים שלא יכלו להתפייס על ידי הילדה שהייתה (כגון הרוך של האב שהופכת לברוטאליות), היא עשויה לשחזר את האלמנטים החסרי שליטה והלא מעוניינים על ידי בחירת בעל אדיב ופסיבי ולאחר מכן לנהל רומן עם גבר שמשפיל, מחפיץ ומתייחס אליה בחוסר כבוד כללי. שוב, המפתח להבנת ההתנהגות כשיחזור הוא האיכות המוּנעת, היותר ויותר סופגת ומאפיין ההרס העצמי בבירור שלה.
ניצול התנהגות מינית כפייתית כדי לגשת לטראומה-
כאשר הגירוי המיני של אדם הוא פאראפילי, אלים, משפיל את עצמו או משקף זעם המופנה כלפי עצמו, מינו או המיניות הגניטלית של האדם, דפוסי הפנטזיה של אותו אדם יכולים לשקף ישירות את האירועים הטראומטיים או הסטיגמטיים שהכווינו לא נכון את ההתרחשות של זהות מגדרית והתפתחות מינית. הפנטזיות הסוטות (של המארח או האלטר או מצב האגו) ניתנות לפירוק ולהחיות תחת מצב היפנוטי עמוק. הפרט מכוּון בחזרה לעבר כדי לסרוק את הזיכרון שלו למקורות של סטייה כזו. הערכה כזו מאפשרת גם הפחתת בושה מאחר שהסודות העמוקים ביותר שלהם נודעים על ידי אחרים, והסיבה לסטייה כזו מובנת כהסתגלות לחוויה טראומטית מוקדמת, ולא כאינדיקטור ל"רוע".
