"טוב" אני עונה.
"ואתה?"
"בסדר.. מלא מחשבות."
"??"
"עלייך."
בעולם הזה כשרגע אחד הכל מרגיש טוב, אף פעם לא ברור מה האמת ומה עובר לאדם השני בראש.
משחררת סימן שאלה לאויר
"סתם.. ממש רציתי להוריד לך את השמלה"
ההודעה הזאת היתה לי מוזרה.
מצד אחד, אוקי אתה בעניין, מצד שני.. רק בגופי?
"פשוט רוב הערב כשדיברת החזייה שלך ביצבצה לה, והיה לי מאוד קשה לעמוד בפיתוי.."
"מה?? ולא אמרת לי? היינו במקום ציבורי.."
קצת הרגשתי חשופה, במיוחד עם החזייה שלבשתי באותו ערב..
"כי אהבתי את מה שראיתי, היה חשוך ולא היו כמעט אנשים, אל תדאגי"
הרגשתי לא טוב בגוף.
"את כועסת? ♥️"
"אני לא יודעת מה אני מרגישה.."
"בגלל החזייה??"
"לא רק, סתם בגלל שמרגיש שזה רק מה שעבר לך בראש כל הערב.."
"מה?! לא.. שיט. לא." התחלת לגמגם.
"לא סורי, לא התכוונתי לזה כך, כאילו אני מאוד נמשך אלייך, אבל אני גם מאוד מאוד אוהב לדבר איתך,
אוהב את הקול שלך, החיוך, העיניים" התחלת לגמגם "חשבתי שזה בסדר להיות ישיר.. אני הכי מכבד אותך"
מודה שמשהו בי התרכך. אוף. למילים יש כ"כ הרבה השפעה וזה כ"כ מבלבל, לא ברור מה אמת ומה לא.
"טוב.."
"אני יכול להתקשר?"
"כן.."
דיברנו, וסחפת אותי שוב, היית מתוק, כמו אתמול בערב, כמו לפני.
במקום מסויים רציתי מאוד שתיגע בי, רציתי שכבר נתחיל להניע דברים,
לראות איך הדברים עובדים, את הקסם של השליטה.
בכל מקרה.. עד הפגישה הבאה.
קצת מבולבלת.