Wanderlost Journeys

איך אנשים מרשים לעצמם.

איך לפעמים משיחות הכי רדודות לומדים משהו.

איך רגע אחד אני מאבדת את זה מעצבים,

בגלל רעב, לחץ, שינויים הורמונאליים ומוציאה הכל

על האנשים היקרים לי..

ואיך ברגע שזה מישהו זר יותר, אני נחמדה ומצחקקת,

כאילו הכל בסדר.

זה מדהים, איך רק בבוקר רשמתי כמה הדברים

טובים ונכונים לי כרגע.

המילים נכתבו בשעה מוקדמת, הידיים רצו על המקלדת בביטחון.

האמנתי לכל מילה. הרגשתי הכי צלולה.

איך לפני יום בערך הרגשתי שאני כבר כמעט ולא צריכה את המקום הזה.

איך פתאום עם היום הכל מתערפל,

המילים משתנות. הצלילות הולכת.

איך אני צריכה לאט, אבל רוצה לפעמים מהר.