בספונטניות הלכנו להצגה, לאותה הצגה שלא היה לי
עם מי ואף אחד לא רצה לבוא איתי.
טוב, אם אהיה כנה לא הצעתי לאף אחד.
לא תמיד זורם לי עם כולם. במיוחד בראש.
תיארת לי לפני כמה ימים מה מחרמן אותך, שתקתי,
קיבלתי. לא ידעת, אבל תיארת קצת אותי, בלי להכנס
לפרטים, בין אם זה מוטיבים פיזיים או בין אם זה יכולות
של הגוף. שוב, לא אכנס לפרטים.
שאלת אותי, מה מחרמן אותך? אני לא אחת שנכנסת
לתיאורים, אומרת דברים בנאליים, אבל מה לעשות שזה
מה שעושה לי נעים.
הבעיה שגם עם הידיעה מפספסים אותי, אתה קצת
מפספס אותי. זה פחות נעים.
בכל מקרה, חמישי בערב ורציתי ממש לצאת, רציתי
לשים שמלה יפה, להרגיש אישה, להרגיש בדייט.
זרמת. איזה באסה שאני הייתי צריכה להציע לך..
אבל היי זין על הכל, גם אם החוויה חד פעמית, אני רוצה
ערב כיפי.
באת לקחת אותי ויצאתי רעננה למרות הלחות הנוראית,
כשכמה רגעים לפני הזעתי שוב אחרי מקלחת, מזל שיש
מזגן. לבשתי את השמלה החדשה שלי, קיצית, יפה.
נכנסת לאוטו באנרגיות שיא, אתה מחייך, אבל קצת
מאופק יותר. בראש שלי, ביישן במציאות או מתבאס
עליי, שאני לא בדיוק כמו בתמונה וזה לא מה שדמיינת.
ומישהו שואל בכלל מה אני מרגישה ברגע הגילוי?
נוסעים, מדברים, אתה נבוך. אני מקלילה, כזאת אני.
מדברת על כל הנושאים שטרם דיברנו עליהם, מזרימה
אותך לשיחה טובה שוגרמת לשניינו לחייך, לי להיות
צינית ולעקוץ, ולך להסתובב אליי עם הראש, עם חיוך
גדול.
מגיעים לאיזו יפו, נכנסים להצגה, איזה מוזר זה לשבת
ליד בן אדם יחסית זר שאיתו באת להצגה.
קשובים, מגיבים בהתאם ולא יוצרים יותר מידי
אינטראקציה. ההצגה היתה קצרה, מזל. התחלתי לאבד
את הסבלנות, היתה משעשעת לפרקים, אבל לא משהו
מוצלח שהייתי רצה להמליץ. יצאנו לחמימות של הקיץ
בערבים, קפאתי בפנים. אוהבת את התחושה הזאת בה
אני "מפשירה".
התחלנו לדבר על ההצגה, חזרה לנושא שלנו.
הנושא שאתה שוחה בו.
בעודנו הולכים ומדברים, הראש קצת הולך לכיוונים של
איך הערב הזה הולך להתקדם, מוציאה מהתיק שלי
מים. - כבר דבר חכם אחד עשיתי הערב, הבאתי את
הבקבוק מים שלי.
פתאום שואל "בא לך גלידה?" אני בפנים צועקת כןןןן
ובמציאות בחיוך מעודן אומרת לך "אשמח".
מזמין אותי, לגלידה.
מטיילים לנו, אוכלים ומצליחים לקדם את השיחה.
מידי פעם שותקים, אוכלים.
אתה מציע לי מהגלידה שלך, עוצרים ואני באה לקחת
עם הכפית. אתה לוקח את הגלידה שלך רגע אחורה
ואני לא מבינה, "מה כפית עכשיו? מה אני אריסטוקרט
כמוך? בואי קחי לק".
אני קצת מחייכת.. ושואלת "זאת משימה?"
אתה מסתכל אלי מלמעלה ואומר "כן, משימה ראשונה
להערב.."
מקרבת את הגלידה אליי, אוחזת קצת באצבעות שלך
קצת בקונוס. אתה מגביל, מחייך חיוך קטן. מכאן.
"תוריד קצת", "לא תעלי.."
עולה קצת על קצת האצבעות, הפעם היד שלי שעונה
קלות על הזרוע שלך ומביאה ליקוק טוב לגלידה.
"ילדה טובה" אומר לי ואני עוד רגע מתפקעת מצחוק
ונותנת לך דחיפה קטנה על ההערה הזאת.
אין ספק, אתה סוף סוף מתחיל להשתחרר.
בא לי כבר לקבל את המשימה הבאה...
