תחושה לא נקיה.
לא שלמה.
עם המילים שנאמרות
ואלו שלא.
מכיוונים של אחריל, מהכיוון שלי.
אין לי שליטה על האחר,
רק בי, וגם זה לפעמים מרגיש
מיותר.
לא שלמה עם ההתנהלות,
המעשים.
לא עושה את הצעדים בלב שלם.
תמיד צריכים להיות שלמים עם כל צעד?
נקרעת בין הגבול הצהוב לאדום.
צהוב- חוסר נוחות קל, אבל אולי זה יביא אותי למקומות
טובים, כמו שאומרים היציאה מה-comfort zone,
אבל לפעמים זה מדרון חלקלק לצבע האדום וגם לא
בדיוק אדום, סתם צהוב תקוע ומעיק.
רוצה להיות שלמה, אבל אי אפשר באמת,
הרי כל החלטה שלנו נכונה רק לאותו רגע -
זה משפט מנחם.
גם בחוסר נוחות נוספת, מהרגעים שרוצה לקחת
הפסקה, לחכות שאתיישר לכיוון הנכון ורק אז אעיז
לנסות שוב, אבל גם זאת לא בהכרח הגישה הנכונה.
אמשיך לסלול את הדרך שלי,
לבדוק ולראות לאן העולם מוליך אותי,
לאן אני מאפשרת לעצמי להגיע.
להקשיב יותר לתחושות גוף,
יש ימים ורגעים שיבוא לי יותר ויש שפחות.
להבין שהחיים בנויים מאלפי רגעים זמניים,
שלא נועדו לקרות וזה בסדר. ממש בסדר.
