Wanderlost Journeys

כמה עצבים בגוף,

כשאני רוצה לחיות את החיים..

איך לעזאזל אני "מרשה" לעצמי להתהלך

בין אנשים?!

לשים את אותם בגדים?!?!

החיים תחת זכוכית מגדלת,

הטביעו בתאים שלי הרגלים מגונים,

הרגלים מעכבים,

מ ש ת ק י ם..

שמונעים ממני להעיז יותר,

לחייך יותר, להיות יותר.

ומה עכשיו?

יושבת, מתבאסת על הכל, מחפשת אחר השקט,

תוהה אם יש טעם להקשיב לאותם קולות רק בשביל 

לשקוע בעוד תחושות רעות, כי זה לא בא ממקום טוב.

זה בא ממקום של ביקורתיות רעילה.

קצת רוצה לבכות, קצת לצרוח, קצת לעצור הכל, 

קצת לברוח, קצת להיות אחרת... 😔