לפעמים אנחנו מוזרים ומדברים בתדרים שונים
ואז עושים כיול של מערכת היחסים הזאת ושוב קצת
יותר נעים בפנים.
פה ושם מבליחות מילים של אינטימיות אחרת,
אינטימיות לה אני מייחלת.
זה עושה לי טוב, זה גורם לי לשלוח לך תמונה בסופ"ש,
כשלפני אני אומרת.. "בא לי לשלוח לך תמונה" עם חיוך
שובב.
"עוד משהו אומנותי?" אתה שואל.
"כן", אני עונה.
לא יודע שאני כבר זמן מה במהלך ההתכתבות איתך
מצלמת את עצמי בזוויות שונות, בתאורה עמומה,
משחקת עם כל הפיצ'רים עד שמרוצה.
על הברכיים, רוכנת קצת לאחור, מול המראה.
לובשת את הבייבידול שקניתי, בד מבריק של סאטן לבן,
גופיה ומכנס ממש קצר, עליונית תואמת מעל
שחושפת כתף, רק כדי להרגיש את המגע המלטף,
להרגיש נשית ולעורר את עצמי, אותך.
שולחת ומחכה לתגובה.
אתה אוהב, אבל חסר לי שם משהו בין המילים,
לדעת מה רץ לך בין התאים. מה אתה מרגיש, מה היית
רוצה לעשות (לי), זה חסר לי.
השיחה עוברת נושא ואני נשארת עם הפנטזיות, הרצון
הזה שתיהיה שם איתי, תרגיש את גופי, תרגש אותי (ואני
אותך). לדעת שזה אמיתי..