לפני 9 חודשים. יום שלישי, 15 באפריל 2025 בשעה 18:13
כמעט ששנתיים בתור מפונה שכחתי
שכחתי איך קול הטנק נשמע
שכחתי איך אחרי כל בום את מנחשת או יותר נכון.. כולם מנחשים ושואלים
שלנו או שלהם?
בתור ילדה שנולדה וכל חיה גדלה בעוטף..
שכחתי
שאני יודעת להבדיל, בין קול של m16, מג, פצמ"ר וקסאם, את יודעת מה זה הקול של התותחים, וכמה יופי וכאב וסיכון יש בפצצת תאורה.
שכחתי שזה לקום עם שעון מעורר בקול תותח,
ולהרדם לקול המסוקים המפציצים.
שכחתי, שכיפת ברזל נמצאת פחות מקילומטר ממני
ושכחתי , שכאשר הקומקום קופץ, זה נשמע כמו פתיחת הרמקולים שמדברים ומודיעים על צבע אדום.
שכחתי, מודה.
שכחתי שאף אחד שלא גדל באיזור לא יבין אותך, וכולם יסתכלו עלייך כמו אינטראקציה
שכחתי, שכולם ישכחו, מיד אחרי שהכל נגמר.
שכחתי שכולם חזרו לחייהם כאשר עוד יש חטופים בעזה.
שכחתי מודה.
אבל מצד שני..
גם שכחתי כמה האיזור שלנו פסטורלי ויפה
שכחתי כמה האיכות חיים פה טובה, כי בסהכ כשאין מלחמה, החיים פה מדהימים ביופיים.
שכחתי איך זה לקום בבוקר ולראות הכל ירוק, זה שהכלב יכול לצאת חופשי מהדלת ולחזור כשהוא רוצה.
שכחתי, שלקפה פה יש טעם אחר, מתוק יותר, גם בלי סוכר. כי אין לאן למהר פה .
שכחתי שכולם מכירים את כולם.. לטובה ולרעה. אבל אין אנשים ברחוב כמעט שלא יגידו שלום או ינידו ראש.
שכחתי.. שזה הבית
גם אם לא אוהבת
גם אם לא רוצה
שכחתי, כמה גב חזק יש לי מהבית.
שכחתי.. מודה
