לפני חודשיים. 2 בספטמבר 2024 בשעה 14:53
היום בא לי לכתוב ולשאול על ישירות
אני כאני, אדם סקרן וישיר שכמותי, כבר שנים שלא מסננת את המחשבות שעולות לי בראש.
ושואלת את השאלות שעולות לי לראש.
(כמובן שכל מערכת יחסים שונה בתכליתה, ולפיה הדקדוק השאלתי משתנה)
והדבר היחידי שהשארתי בגדר בחירה של האנשים שמולי הוא דעותיי.
תרצה לשמוע את מה שאני חושבת? או שלא?
וכל סובבים יודעים:
אני לא הולכת לייפות את זה.
אני לא הולכת ללכת מסביב עד שאגיע לפואנטה.
אני לא הולכת להגיד לך את מה שאתה תרצה לשמוע.
אני אניח לך את זה כמו כלפי טרוט על השולחן, ותתמודד.
איך הייתם מגדירים את עצמכם?
אנשים שצריכים/רוצים את ההטחה הזאת?
או מנגד אלה שלא מצליחים להכיל ולשמוע אותה?
הייתם מגדירים את עצמכם כאנשים שמטיחים את הדברים כמו שהם או מנסים לייפות ולרכך את זה בשביל הסובבים שלכם?
ואנחנו כבני אדם.. למה כל כך קשה לנו להתמודד עם האמת?
