אז כיפור עבר לו
ואיתו המציאות חוזרת
הרבה תהיות והרבה מחשבות.. בעיקר על ההווה.
כי משום מה אף פעם לא הייתי אחת שחושבת על העתיד הרחוק.
והאמת, שגם לא היה אדם כזה שגרם לי לחשוב על העתיד הרחוק.
מרגישה שהורדתי הילוך, ודי מרגישה גם צורך לוותר.
למרות המלחמות הפנימיות והשאלות שעולות.
אולי כדאי לעשות חישוב מחדש?
האם אני במקום הנכון?
האם הסובבים אותי זה האנשים הנכונים לי?
המלחמה התמידית בין האל תוותרי
או שזה גם בסדר לפעמים להרים ידיים.
האם אני צריכה יותר? לא יודעת.
האם אני רוצה טיפה יותר?
זה בוודאות שכן.
אבל אני לא מרגישה צורך לרדוף אחרי זה.
כמו שאני כבר שנים לא מרגישה צורך לרדוף אחרי כלום.
וזה לא בא ממקום רע. זה בא ממקום של הערכה עצמית למרות שאי אפשר להסביר את זה ממש בצורה מפורטת.
בכל מקרה,
נסיים בנימה חיובית. כי זה משהו שאני דוגלת עליו.
שיהיה לנו שבוע טוב
ושקט
ומלא עשיה מוצלחת עם הישגים קטנים וגדולים.
הרבה נחת, והצלחות אישיות.