מתוך ״פרא״:
נסיך אחד אהב נסיכה, והיא אהבה אותו
בימים הרחוקים ההם, הנסיכים והנסיכות והאבירים והמפלצות לא ידעו שהם גיבורים של אגדה. הם אהבו, נלחמו ומתו לפי הצורך; וחרטו בחלל שנותר אחריהם נתיב אחד עמוק, תבנית משותפת לכל האגדות וגם לכל חיים בני תמותה:
פרק ראשון- נסיך אוהב נסיכה, נסיכה אוהבת נסיך.
פרק שני- כוח אפל ומרושע מפריד ביניהם.
פרק שלישי- הכל אבוד.
פרק אחרון- האהבה מנצחת.
ככה זה קרה שוב ושוב ושוב, רק בדיעבד אנחנו מזהים את הדגם.
קראתי את פרא מזמן; בפרספקטיבה אחרת. מאז הוא נאבד לי בבית למשך אני לא אגזים אם אומר 5 שנים. מצאתי אותו שלשום בפינה הכי לא קשורה בבית. עכשיו כשקראתי את העמוד הראשון בספר- שלגמרי שכחתי מקיומו- אי אפשר היה להתעלם מזה שבמרחק השנים אני מבינה שהדגם עובד אצלי אבל נתקע בשלב השלישי-
נסיך אוהב נסיכה> כוח אפל ומרושע מפריד ביניהם> הכל אבוד.
ודי.
וחוזר חלילה.
באיזשהו שלב את מבינה שאת כנראה לא מאמינה באהבה אמיתית.
קראתי את העמוד הראשון פעם נוספת. ופעם שלישית.
מעניין איך יהיה לחזור לקרוא את פרא שוב.
מחשבות של בוקר 🥀
