אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

החלום שלי

חוויות , סיפורים , פנטזיות , רגשות , מכתבים למגירה והשאר
לפני חודש. 4 באוקטובר 2024 בשעה 16:55

 

החיים הם מסע, ובמהלכו אנחנו נפגשים עם הרבה אנשים – חברים, מורים, קולגות, אבל אף אחד לא משפיע עלינו כמו ההורים שלנו. הם האחראים על החינוך שלנו, על ערכי היסוד שלנו, ולעיתים קרובות גם על הבחירות שלנו. אך מה קורה כאשר האכפתיות שלהם מתבטאת בצורה שמזיקה לנו?

ממש לפני פחות משעה ,במהלך ארוחת שישי משפחתית, התחלתי לשמוע משפטים שגרמו לי להרגיש קטנה, לא מספיק טובה, ואפילו חסרת ערך. "את גם ככה לא היית מצליחה להתקבל ללימודי רפואה," אמר אחד מהם. המשפט הזה, כמו סכין, חדר לי ללב. ההרגשה שהחלום שלי, לא משנה מה הוא, לא נחשב, הייתה קשה מנשוא.

"לא יצא ממך כלום, את בת 24 ועדיין אין לך כיוון," המשיך ההורה השני. המשפט הזה לא רק שפגע בי, אלא גם העמיד אותי במבחן מול עצמי. האם אני באמת לא מצליחה למצוא את הדרך שלי? האם יש בי משהו שלא מתפתח כמו שצריך? התחלתי לרעוד ולבכות, לא כי הייתי חלשה, אלא כי הכאב הזה היה כל כך עמוק.

המשפטים המשיכו לזרום: "הוא מקשיב לאבא שלו, את לא מקשיבה לאבא שלך." ההשוואה הבלתי פוסקת לאח או לחבר שכביכול "יודע מה לעשות עם חייו" רק חיזקה את התחושה שאני לא שווה, שאני לא מצליחה.

ולבסוף, המשפט שהכאיב לי ביותר: "בעוד 10 שנים הוא יהיה עם עתיד ובמקום אחר, את תישארי תקועה באותו מקום." המחשבה על העתיד שלי, על האפשרות להישאר מאחור, הפכה את הכאב למוחשי יותר מתמיד.

אכפתיות היא רגש חשוב, אך כאשר היא מתבטאת בצורה של ביקורת או השוואות, היא עלולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים. זה יכול להוביל לתחושת חוסר ערך, לאי-ודאות ולפחד מהעתיד. כל משפט שנאמר, כל השוואה שנעשית, יכולה להשאיר צלקות עמוקות.

אז מה אפשר לעשות? חשוב לזכור שההורים שלנו, גם אם הם רוצים בטובתנו, לא תמיד רואים את התמונה המלאה. כל אחד מאיתנו הוא ייחודי, ויש לנו את הדרך שלנו. לחפש את הייעוד שלנו, להבין מה אנחנו רוצים באמת, זו משימה חשובה לא פחות מהשגת תואר או קריירה מסוימת.

לסיום, אני רוצה להדגיש: אל תתנו לאף אחד להקטין אתכם. אתם לא צריכים לעמוד בציפיות של אחרים, ובטח שלא לעבור על עצמכם כדי לרצות אותם. תמצאו את הדרך שלכם, גם אם זה לוקח זמן. החיים הם לא תחרות, והמסע שלכם הוא ייחודי. 

💗🍭💗🍭💗🍭💗🍭💗🍭

 

 

בעודי כואבת ובוכה.. 

עדיין חושבת שיש לי הרבה מה ללמוד מזה.

יש בי צד שרוצה לכעוס עליהם מאד,

ואז אני נזכרת שלהם בעצמם אין את 

הכלים המתאימים לתקשר איתי בצורה

בריאה, ושהם מדברים ממקום שכנראה

כואב גם להם. 

עם זאת, יש לי את הגבולות שלי.

ושום דבר הוא לא תירוץ בשביל לחצות אותם!

לפני חודש. 3 באוקטובר 2024 בשעה 23:02

היי את.

כן את, הילדה הקטנה שבתוכי.

רציתי לקחת רגע ולכתוב לך את המילים האלה, כי אני יודעת כמה את צריכה לשמוע אותן. אני רוצה להתחיל בסליחה – סליחה על כל הפעמים ששפטתי אותך, על כל הרגעים שבהם לא הבנתי אותך, והייתי קשה עם עצמי.

אני יודעת שהיית שם, כשהרגשתי שאני לא מספיקה, כשהייתי מלאה בביקורת עצמית על הבחירות שלי. אני רוצה שתדעי שזה לא היה הוגן כלפייך. היית ילדה כל כך אמיצה, מלאה בחלומות ובתקוות, ואני לא תמיד הערכתי את זה. במקום לחבק אותך ולתמוך בך, מצאתי את עצמי מאשימה אותך על דברים שלא היו בשליטתך.

היו פעמים שבהן התמודדנו עם מצבים קשים, ואני לא נתתי לך את המרחב לבטא את עצמך. במקום להבין את הכאב שלך, דחיתי אותו, שפטתי אותך על הפחדים שלך, על הבלבול, על חוסר הוודאות. אבל עכשיו, אני מבינה שלא היית צריכה לשאת את כל זה לבד. היית צריכה אהבה, הבנה וחמלה – ואני לא תמיד נתתי לך את זה.

אני רוצה לבקש סליחה על כל הפעמים שגרמתי לך להרגיש קטנה ושלא מגיע לך. אני רוצה שתדעי שאת לא לבד, שאת לא אשמה בכל מה שקרה. החיים הם מסע, ולעיתים הם קשים ומורכבים. כל בחירה שעשית, כל דרך שבחרת, הייתה חלק מהתהליך שלך – ואני מכבדת את זה.

אני מבטיחה לנסות להיות טובה יותר אלייך. אני רוצה ללמוד לתת לך את התמיכה שאת זקוקה לה, להקשיב לקול הפנימי שלך, ולאפשר לך לבטא את הרגשות שלך. את ילדה מדהימה, מלאת כוחות, ואני גאה בך על כל מה שעברת.

אני כאן כדי לאהוב אותך. אני כאן כדי לחבק אותך בכל רגע שבו את זקוקה לכך. אני מקווה שנוכל לצעוד יחד בדרך הזו, בדרך של סליחה, קבלה ואהבה.

אוהבת אותך תמיד ❤️

לפני חודש. 3 באוקטובר 2024 בשעה 16:28

She said, "Forget all the slow dancing
Baby, we could take it to the bathroom
You know you ain't even gotta ask me
Baby, we could take it to the bathroom"

 

לפני חודש. 2 באוקטובר 2024 בשעה 23:13

מה לא נטעם את נקטר האלה? נטעם

לפני חודשיים. 18 בספטמבר 2024 בשעה 11:37

פוסט אחרון למנוי 💗

 

לפני חודשיים. 13 בספטמבר 2024 בשעה 11:00

1. אני מציירת את הרגשות והפנטזיות שלי.

2 . התחלתי ללמוד לקעקע לפני שנה בערך.

3 . המאכל האהוב עליי הוא פיצה.

4 . אעריך טבע יותר ממועדון/מסעדה. 

5 . אוהבת לקרוא ספרים אירוטיים או התפתחות אישית.

6 . בימים שבהם אין מלחמות, אני טסה פעם בחודש.

7 . מעדיפה את החורף אבל אומרת תודה על השמש.

8 . אתה הכי יפה שאתה עם שיער ארוך ומכופתרת שחורה. על הברכיים.

9 . נמנעת מקפאין/אלכוהול/סמים/סיגריות או כל דבר שמשנה את הצורה שבה אנחנו חושבים. 

10 . אוהבת לפתור חדרי בריחה.

11 .הדבר שהכי מאתגר אותי כבר שנים הוא השינה שלי.

12 . אני לא יודעת לשחות אבל החלום זה לדעת לגלוש.

13 . אני מחוברת לדת ולאמונה שלי. 

14 . מתכננת לבטל את מדעי המחשב לטובת רפואה.

15 . לא אוהבת שלוקחים ממני את החופש שלי. 

 

נו, אהבתם? 😏

לפני חודשיים. 11 בספטמבר 2024 בשעה 17:43

לפני חודשיים. 8 בספטמבר 2024 בשעה 20:12

*רק אציין שהפוסט הנ״ל לא משוייך לפאפי העכשווי שלי שעושה עבודה נהדרת

לפני חודשיים. 26 באוגוסט 2024 בשעה 14:42

לפני חודשיים. 22 באוגוסט 2024 בשעה 11:32

רק ככה אתה אוכל מהיום. לא מבטיחה שפעם הבאה זאת תיהיה במבה.. 

הכל תלוי במשמעת שלך, כלבלב קטן 😈

 

 

 

 

וברגע שתעצבן אותי תחזור בחזרה לרצפה .