החלום שלי

החיים הם מסע, ובמהלכו אנחנו נפגשים עם הרבה אנשים – חברים, מורים, קולגות, אבל אף אחד לא משפיע עלינו כמו ההורים שלנו. הם האחראים על החינוך שלנו, על ערכי היסוד שלנו, ולעיתים קרובות גם על הבחירות שלנו. אך מה קורה כאשר האכפתיות שלהם מתבטאת בצורה שמזיקה לנו?

ממש לפני פחות משעה ,במהלך ארוחת שישי משפחתית, התחלתי לשמוע משפטים שגרמו לי להרגיש קטנה, לא מספיק טובה, ואפילו חסרת ערך. "את גם ככה לא היית מצליחה להתקבל ללימודי רפואה," אמר אחד מהם. המשפט הזה, כמו סכין, חדר לי ללב. ההרגשה שהחלום שלי, לא משנה מה הוא, לא נחשב, הייתה קשה מנשוא.

"לא יצא ממך כלום, את בת 24 ועדיין אין לך כיוון," המשיך ההורה השני. המשפט הזה לא רק שפגע בי, אלא גם העמיד אותי במבחן מול עצמי. האם אני באמת לא מצליחה למצוא את הדרך שלי? האם יש בי משהו שלא מתפתח כמו שצריך? התחלתי לרעוד ולבכות, לא כי הייתי חלשה, אלא כי הכאב הזה היה כל כך עמוק.

המשפטים המשיכו לזרום: "הוא מקשיב לאבא שלו, את לא מקשיבה לאבא שלך." ההשוואה הבלתי פוסקת לאח או לחבר שכביכול "יודע מה לעשות עם חייו" רק חיזקה את התחושה שאני לא שווה, שאני לא מצליחה.

ולבסוף, המשפט שהכאיב לי ביותר: "בעוד 10 שנים הוא יהיה עם עתיד ובמקום אחר, את תישארי תקועה באותו מקום." המחשבה על העתיד שלי, על האפשרות להישאר מאחור, הפכה את הכאב למוחשי יותר מתמיד.

אכפתיות היא רגש חשוב, אך כאשר היא מתבטאת בצורה של ביקורת או השוואות, היא עלולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים. זה יכול להוביל לתחושת חוסר ערך, לאי-ודאות ולפחד מהעתיד. כל משפט שנאמר, כל השוואה שנעשית, יכולה להשאיר צלקות עמוקות.

אז מה אפשר לעשות? חשוב לזכור שההורים שלנו, גם אם הם רוצים בטובתנו, לא תמיד רואים את התמונה המלאה. כל אחד מאיתנו הוא ייחודי, ויש לנו את הדרך שלנו. לחפש את הייעוד שלנו, להבין מה אנחנו רוצים באמת, זו משימה חשובה לא פחות מהשגת תואר או קריירה מסוימת.

לסיום, אני רוצה להדגיש: אל תתנו לאף אחד להקטין אתכם. אתם לא צריכים לעמוד בציפיות של אחרים, ובטח שלא לעבור על עצמכם כדי לרצות אותם. תמצאו את הדרך שלכם, גם אם זה לוקח זמן. החיים הם לא תחרות, והמסע שלכם הוא ייחודי. 

💗🍭💗🍭💗🍭💗🍭💗🍭

בעודי כואבת ובוכה.. 

עדיין חושבת שיש לי הרבה מה ללמוד מזה.

יש בי צד שרוצה לכעוס עליהם מאד,

ואז אני נזכרת שלהם בעצמם אין את 

הכלים המתאימים לתקשר איתי בצורה

בריאה, ושהם מדברים ממקום שכנראה

כואב גם להם. 

עם זאת, יש לי את הגבולות שלי.

ושום דבר הוא לא תירוץ בשביל לחצות אותם!