הפנטזיה הרגעית

אזהרה - הפוסט הזה לא מעניין.

בעקבות משהו שקרה לפני 10 שנים שללו לי את רשיון הנהיגה לחודש וחצי.
עכשיו אתם בטח אומרים, אה. אז מה חודש וחצי זה כלום, אז תלך קצת ברגל, תסע באוטובוס לא יקרה לך כלום.
מצידי אני יכול להתנחם באלפי השקלים שנחסכים לי על הדלק לחודש וחצי.. בכל דבר יש צד חיובי.
הבעיה היא כזאת, ללכת ברגל... זה לא בשבילי, אני כבר מזמן פטרתי את עצמי מעול ההליכה ברגל, ולחזור לזה עכשיו זה קצת בלתי אפשרי.
אוטובוסים? אפילו אם יש אוטובוסים מתואמים לנכים.. המדינה המטומטמת הזאת לא חשבה עד הסוף, איך אני אגיע לאוטובוס? יש מדרכות לעלות ולרדת, יש דרך ארוכה מהאוטובוס ליעד וכו'..
מוניות? אם היה לי מלווה צמוד או עזרה צמודה כמו עד לפני 15 שנה, אולי זה היה אפקטיבי.
חברים? אני זה שתמיד אחראי על ההסעות בחבר'ה.. יש לי אוטו גדול ואני תמיד מוכן ליציאה. יוצא מזה שאני היחיד עם רשיון ורכב.
עד כאן תיאור הבעיה שלי
ולמה לדבר עם הקיר? המערכת המשפטית שלנו כל כך רובוטית שאין עם מי לדבר.
ואם כבר מדברים עם מישהו זה לא יכול לעזור גם אם הם רוצים לעזור.
ומכיוון שאני די כלוא בבית רוב הזמן עכשיו נשאר לי רק לדבר עם הקירות בחדר.
סורי שהפוסט הזה לא קשור לבדס"מ.. אבל זה כן קשור לעינויים.
רציתי לכתוב משהו נחמד אבל אין לי השראה, רק 4 קירות טלוויזיה ומחשב.. הראש כבר לא עובד, הדמיון הלך לישון.

בזמן הזה שאני תקוע בבית אני שומע שמהפכות קורות, הדאנג'ן נסגר, ימי הולדת ומסיבות במועדונים שונים, אני מדמיין את כולם סוטים להם לדרכם בזמן שאני סותה תה בחדרי הקט.
ואפילו שאני לא ממש מכיר אף אחד אני מתגעגע לכולם.. ו.. נו טוב נתראה בעוד חודש אולי.

נ.ב.
אם הגעתם עד לכאן אתם כנראה ממש משועממים.
נשיקות }{
😄